דירה באיסטנבול.

העיצוב האיסטנבולי העכשווי מבלבל אותי לחלוטין. מצד אחד- יש שם עדכניות מלהיבה: שפע של דירות מודרניות, לופטים תעשייתיים, רהיטים ממוחזרים ורעיונות מדליקים. ומצד שני- לפעמים באותם חללי מגורים עצמם, תמצאו שימוש עודף בגווני חום, אפור ובורדו, ערבוב סגנוני מוגזם ותחושה של בוטות ואפילו גסות. מצד שלישי (כן, יש יותר משני צדדים לסיפור הזה)- אני מודעת לכך, שלא כל מה שנתפס כחסר טעם בעיניים מערביות, נתפס ככזה במשקפיים לבנטיניים. ומי קבע שהבון-טון הסקנדינבי, למשל, נכון יותר מההייפ התורכי? אף אחד. 

הדירה ברובע ביוגלו מדגימה את הדילמה. הגברת הנחמדה שגרה בה, מגדירה את סגנון העיצוב שלה כרטרו. אבל המציאות קצת יותר מורכבת. זה לא ממש רטרו אלא טייק מקומי על עכשוויות עם פזילה לאורבניזם הניו-יורקי. הצבעונית איסטנבולית לחלוטין: סכימה של חום, שחור, אדמדם וחדר רחצה עם ברז מזהב וריצוף משובץ בארבעה גוונים. מעניין למדי.

 


  

 

 

אמנית אורחת: סוזאן הולס.

בפעם הבאה שאתן מתבוננות בחתול המשפחתי שלכן, תשכחו מפרווה ושפם ותתחילו לחשוב מהות. "מה שמושך אותי בבעלי חיים" אומרת אמנית הקרמיקה סוזאן הולס, "הן הנוכחות, האנרגיה והמאפיינים שלהם. אני לא מתעניינת באישיות של החיות שאני מפסלת, אבל תוך כדי מרדף אחרי מה שאני כן מחפשת, הן גם מקבלות אישיות משלהן ונראות משעשעות. לעיתים, יותר משעשעות ממה שרציתי". הולס הבריטית פיתחה אובססיה לחיות עוד בילדותה: "תמיד בחופשות ביקשתי ללכת לגני חיות ולמוזיאוני טבע". בבגרותה, הפכה לפסלת מוערכת של בעלי חיים מקרמיקה וחימר. ליצירותיה -כמעט כולן חיות בית ומשק- יש איכות מיוחדת משלהן, סוג של "אמת חייתית" אישית. הן מלאות חיים, מצחיקות ובעלות דעה. אפשר כמעט לשמוע אותן חושבות בקול רם. 

עוד מידע עבודתה של סוזאן הולס תמצאו באתר שלה ובסרטון הזה. 

 

בית בקייפ ברטון.

הבעיה האמיתית בתחום הדקור, בעיניי, היא לא חוסר מודעות אלא דווקא מודעות עודפת. בכמה בתים מעוצבים נטולי טרנדים נתקלתן לאחרונה? בית מעוצב חייב -לפי הגישה הרווחת- להיות עדכני ומחושב ברזולוציות מקסימליות. לעולם לא תראו בו איזו כורסת טלוויזיה מרוטה בסלון או כסאות אוכל סטנדרטיים, שנקנו במכירת חיסול בחנות עודפים. אין שם מקום לסתמיות, לטעם פשטני או לחפצים המוניים. וזאת בעיה, קוראותיי היקרות. החיים מכילים גם מנות גדושות של פשטנות וזו ממש לא עובדה מצערת. להיפך!

הרי לכן בית שלא סובל מגרם אחד של עודף מודעות עצמית. הוא שוכן על מצוק באי הקנדי קייפ ברטון בתוך נוף מופלא של אוקיינוס, יערות ועשב ירוק. הוא תוכנן בידי אדריכל בסגנון בתי העץ המקומיים עם כמה שידרוגים מודרניים. אבל עיצוב הפנים שלו מנוטרל מכל איזכור עכשווי. הרהיטים ישנים ורובם חסרי אופי מוגדר, המטבח זול וחדר הרחצה אלמנטרי. ולדעתי, זה ממש בסדר. אלו הבחירות של דיירי הבית הזה. כך הם רוצים שביתם ייראה וירגיש ולא אכפת להם בשיט, שהטעם שלהם לא מתיישר עם דרישות משטרת הדקורציה. יש להם אומץ. 

הצילומים נלקחו מכאן.
     

הבית של קייטלין וסמואל במרקש.

בני הזוג האמריקניים קייטלין וסמואל מתגוררים במרקש ומנהלים שם עסק של אריחים מדוגמים. במשך חמש שנים, הם גרו עם בתם הקטנה בעיר העתיקה, אבל חוסר הנוחות שמתלווה לחיים בסבך של סימטאות צרות, רחוק מכל מקום חנייה סביר, התיש אותם. הם חיפשו איזור מגורים מודרני יותר. יומיים לפני שטסו לחופשת קיץ בפאריס, הם איתרו בית בשכונת גואליז שבמרכז העיר ורכשו אותו מיד. החלל הקטן נבנה בסגנון האר-דקו ואי אפשר היה לעצב אותו באופן מסורתי, אך קייטלין וסמואל -חיות עיצוב משופשפות- דילגו על המכשול בקלות. הם ריצפו את החדרים באריחים מהמפעל שלהם, ריהטו את החדרים ברהיטי אר דקו ועתיקות משווקי פשפשים ותלו על הקירות אוסף ציורים אמריקניים לצד תצלומים ועבודות אמנות אפריקניות. סמואל עיצב את המראות וחלק מהמנורות. המראה שהתקבל הוא צבעוני ונועז מאד וזה בדיוק מה שבני הזוג רצו להשיג. "זה חלל קטן", אומרת קייטלין, "אך לא חששנו להשתולל פה עם דוגמאות משוגעות...רצינו לנסות עיצוב חדש ולא ליפול למלכודת של המוכר והצפוי".     

הצילומים נלקחו מELLE Decor האמריקני.

    

הלופט של גו קי ומובאי בבייג'ין.

איףףף, אני כל כך לא אוהבת להעלות תמונות ממקור שני. חלל מגורים הוא לא אוסף מקרי של רהיטים וחפצים. עומדים מאחוריו בני אדם, שהשקיעו בו את טעמם, דעותיהם וניסיון החיים שלהם. ולכו תדעו מה הושמט מכל מה שנאמר וצולם בכתבה המקורית. עולם אתרי הדקור -וזה סוד גלוי- סובל מרדידות מזעזעת ולא חסרות בלוגריות, שמלוות את צילומי הבתים שהן מפרסמות, בהצהרות דוגמת "השבוע, אני אוהבת את הבית הזה" או "כך תיראה דירת החלומות שלי". ואת האינפורמציה הדרושה לכם, חפשו בבקשה במקום אחר.

אבל לפעמים, האינפורמציה פשוט לא זמינה. נסו לחפש כתבת ביקור-בית מהירחון הדרום אפריקני Elle Decor SA ותיווכחו בעצמכן. ומכיוון שויתור על הלופט הסיני הזה לא היווה אופציה, הימרתי על מידע מיד-שלישית, שסיפקה ויקטוריה מהמגה-בלוג SF Girl by Bay  וזה הימור בטוח למדי. 

מעצב הרהיטים גו קי וחברתו הגרפיקאית והציירת מובאי חיים בלופט שטוף אור בעיר בייג'ין. המקום הוא לא רק בית, אלא גם חלל תצוגה לרהיטי העץ המקסימים, שגו קי מייצר. הרהיטים האלה "עושים" את הבית, פשוטו כמשמעו. וגם אני, ממש כמו ויקטוריה, הייתי שמחה לגור כאן לנצח. 

תבשילי סבתא.

גבריאל גאלימברטי אוהב -כמו כל איטלקי גאה- לאכול טוב. ומקצועו -צלם דוקומנטרי שחורש את הגלובוס- מאפשר לו להתמסר לתאוות המזון שלו גם בחורים הנידחים ביותר. הוא מינף את החיבור של אוכל ביתי ואקזוטיקה לפרוייקט מצולם בשם "דליקטסים באהבה". כוכבות המיזם הן סבתות חמודות מרחבי העולם. כל אחת מהן מתועדת במטבחה עם מאכל מקומי שהכינה במו ידיה המיומנות ועם מתכון מצורף. קבלו כמה בשלניות מעניינות במיוחד, מתוך המבחר העשיר:

     מריה בת ה53 מאיי קיימן מציעה איגואנה מבושלת עם אורז ושעועית. 

   אינארה בת ה68 מלטביה הכינה הרינג עם תפוחי אדמה וגבינת קוטג'. 

   פלאטאר בת ה52 מזימבאבואה גאה בדייסת קמח התירס ועלי הדלעת בחמאת הבוטנים שלה. 

   ג'ניה בת ה58 מארמניה מציגה עלי גפן ממולאים.  

   פרננדה בת ה71 מהפיליפינים השקיעה במרק תמרהינדי עם חזיר וירקות.
   

   פאטמה בת ה59 ממרוקו אפתה לחם ברברי במחבת. 

   מלאני בת ה50 מארצות הברית רקחה טרייפל שוקולד וטופי. 

   פיפי בת ה62 ממצרים טרחה על תבשיל אורז, איטריות וירקות. 

   חוליה בת ה71 מבוליביה בישלה מרק ירקות וגבינה צרפתית. 

   נורמיטה בת ה65 מקניה עם קדרת פולנטה מתירס לבן, ירקות ובשר עז. 

   תילאגה בת ה55 ממלזיה התקינה מנת אורז קוקוס, ירקות ודגים מיובשים. 

   רגינה בת ה53 ממאלאווי טיגנה מנת זחלים ברוטב עגבניות.