יום שישי, 8 ביוני 2018

הבית של טומוקו בהייאמה-מאצ'י.


בשנת 2005, טומוקו, אמנית ואשת רוח, התוודעה להימאלי, קישוטי קש פיניים ארכיטקטוניים והתאהבה בהם לאלתר. מאז היא יוצרת אותם בביתה העתיק שבהייאמה-מאצ'י, בליבה של יפן. היא עובדת מצאת החמה ועד שקיעתה בחדר העבודה נטול התאורה שלה, בין מינרלים, צמחים, זרעים ופקעות, שהיא אוספת בטבע. בעלה, סוחר העתיקות, מאפסן בכמה מהחדרים סחורה שעתידה לעבור לחנות שלו. הבית שוכן בנוף ירוק וגילו מוערך במאה ואחת עשרה שנים. טומוקו ומשפחתה גרים כאן כשש שנים בלבד. 

"נעצתי תמונה של בית החלומות שלי על הקיר בביתי הקודם", היא מספרת. "חברה שנהגה לבקר אותי, זכרה אותה ומסרה לי מידע על הבית הזה. כשראיתי אותו לראשונה, הוא נראה לי חסר חיים. הוא עורר בי צער ובדיוק כשעמדנו לעזוב, פיסת עץ צנחה לרגליי, כמבקשת רחמים. באותו רגע, חשתי שאני חייבת לעשות משהו למענו. אני מאמינה, שזה היה מפגש גורלי. לפני כן, פשוט חיפשתי מקום שנוכל לחיות בו חיים טובים, אבל הבית הזה נראה לי כיצור חי. ידענו, שלא מצפים לו חיים ארוכים והחלטנו לעבור לכאן ולנכוח ברגעיו האחרונים. בשיחה משפחתית, אמרנו שזה יהיה נחמד אם נוכל לשמח אותו כשנגור בו". 

הבית ידע בעלים רבים בעברו, ביניהם דייר אמריקני, שחי בו במשך עשרים שנה וריפד אותו במאפיינים מהיבשת הגדולה. כשטומוקו ומשפחתה עברו לכאן, המבנה היה במצב מוזנח ורעוע ודרש שיפוצים רבים מספור. ולמרות שתוכניתם המקורית היתה לחדש אותו מהיסוד, הם הבינו שמוטב לקבל אותו כפי שהוא ולבצע בו תיקונים חיוניים בלבד. 

היושן וחוסר הנוחות של החלל לא גורעים משמחתם של טומוקו ומשפחתה. הם אוהבים אותו מאד. "לבית הזה יש כוח מקורי משלו", היא אומרת. "אני רוצה שיתמלא באושר, כשישמע אותנו צוחקים בהנאה. כשהחברים שלי מבקרים כאן ואומרים עליו דברים נחמדים, אני מתמלאת גאווה, כאילו שיבחו את אחד מילדיי. למרות שהוא דורש תחזוקה רבה, הוא יקר לנו מאד. לכל אדם יש אישיות משלו וזה מה שהופך אותו למעניין. אתה אוהב מישהו או משהו בגלל השונות והפגמים שלו. נראה לי, שנוכל לגור כאן עוד חמש או עשר שנים. אנחנו רוצים להישאר כאן יחד עד שהבית הזה יסיים את חייו".     
 
הצילומים נלקחו מהאתר LIFECYCLING.
 















































 













אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה