ככל שאני מכירה את מלונות ההיפ יותר, כך אני מחבבת אותם פחות. זה יקום חלופי של עיצובים מתאמצים, גימיקים זולים ואחיזות עין סינתטיות. אני מעדיפה להתאכסן בחדר מלון אנונימי ודהוי טפטים מאשר בסוויטה מנוכרת עם מיטת ניאון וסילוני מים כחולים באמבטיה. עניין של טעם.
אבל זה לא המקרה של Fazenda Catucaba. כאן מדובר בתובנה שונה לחלוטין של מהות האירוח הבוטיקאי.
עמנואל רנגאד, יזם ומסעדן צרפתי שפועל בברזיל, כבר אחז במלון בוטיק קטן ומובחר על חוף פישינגואבה, כשהזדמן בשנת 2008 לחוות מטעי הקפה קאטושבה, בשיפולי הפארק הלאומי סיירה דו מאר. הוא חיפש שטח חקלאי, שבו יוכל לגדל ירקות איכותיים למסעדה שלו, אבל החווה העתיקה- שחולשת על ארבעה וחצי קמ"ר פרטיים של יערות גשם, גבעות משתפלות ואגמים- כבשה מיד את ליבו והוא רכש אותה והסב אותה למלון בוטיק. פאזנדה קאטושבה, לתפיסתו של רנגאד, לא נזקקה לקונספטים אופנתיים של אירוח קיומי, אוכל אורגני ונופשונים אקטיביים בחיק הטבע. כל זה ממילא היה קיים בה עוד מהמאה ה-19. מצרכי המזון מהגן ומהרפת וחוות סוסי הרכיבה היו שם תמיד וכך גם חלק נכבד מצוות המלון, שעבד עשרות שנים בחווה. כל מה שנותר לעשות הוא לשכלל את הקיים ולשדרג אותו לרמה הנדרשת ממלון איכותי.
הגישה החכמה הזו הנחתה את רנגאד גם בעיצוב המלון. בית החווה הישן הושאר על תילו עם חלונות העץ ורצפות האריחים הגסות שלו. רנגאד רק ריענן את המראה והזריק ללוק בית-הכפר-הברזילאי-הקלאסי עכשוויות נעימה, שהתמזגה איתו באופן מושלם. ומרהיב לחלוטין.
כי כך מייצרים חוויית אירוח מאדמה, עצים ומים ולא מפלסטיק וזיקוקי דינור.
אבל זה לא המקרה של Fazenda Catucaba. כאן מדובר בתובנה שונה לחלוטין של מהות האירוח הבוטיקאי.
עמנואל רנגאד, יזם ומסעדן צרפתי שפועל בברזיל, כבר אחז במלון בוטיק קטן ומובחר על חוף פישינגואבה, כשהזדמן בשנת 2008 לחוות מטעי הקפה קאטושבה, בשיפולי הפארק הלאומי סיירה דו מאר. הוא חיפש שטח חקלאי, שבו יוכל לגדל ירקות איכותיים למסעדה שלו, אבל החווה העתיקה- שחולשת על ארבעה וחצי קמ"ר פרטיים של יערות גשם, גבעות משתפלות ואגמים- כבשה מיד את ליבו והוא רכש אותה והסב אותה למלון בוטיק. פאזנדה קאטושבה, לתפיסתו של רנגאד, לא נזקקה לקונספטים אופנתיים של אירוח קיומי, אוכל אורגני ונופשונים אקטיביים בחיק הטבע. כל זה ממילא היה קיים בה עוד מהמאה ה-19. מצרכי המזון מהגן ומהרפת וחוות סוסי הרכיבה היו שם תמיד וכך גם חלק נכבד מצוות המלון, שעבד עשרות שנים בחווה. כל מה שנותר לעשות הוא לשכלל את הקיים ולשדרג אותו לרמה הנדרשת ממלון איכותי.
הגישה החכמה הזו הנחתה את רנגאד גם בעיצוב המלון. בית החווה הישן הושאר על תילו עם חלונות העץ ורצפות האריחים הגסות שלו. רנגאד רק ריענן את המראה והזריק ללוק בית-הכפר-הברזילאי-הקלאסי עכשוויות נעימה, שהתמזגה איתו באופן מושלם. ומרהיב לחלוטין.
כי כך מייצרים חוויית אירוח מאדמה, עצים ומים ולא מפלסטיק וזיקוקי דינור.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה