"לפני כמה שנים, כשצילמתי באיזור ים המלח, נתקלתי בפלסטינאי רוכב על חמור לבן", כותב יעקב ישראל באתר שלו. "צילמתי אותו ואחרי שפיתחתי את התמונה, הבנתי שפגשתי את המשיח שלי. מהמפגש הזה נולד גוף העבודה שנקרא "בחיפוש אחר האיש על החמור הלבן"".
ישראל -דוקומנטריסט ומורה לצילום מירושלים- הלך בעקבותיהם של צלמים אמריקניים ידועים, שחצו את ארצות הברית מחוף לחוף וניסו ללכוד בעדשותיהם משהו מרוחה של אמריקה. אלא שישראל הזעירה איננה אמריקה הגדולה. "לא משנה איזה יעד בחרתי, בסוף היום, או לכל המאוחר בחצות, כבר חזרתי הביתה", מספר ישראל. והעובדה הזו יצרה הבדל משמעותי. "במקום להתמקד בצילום המסע עצמו, התחלתי להתמקד בהתייחסות הרגשית האינטימית שלי למקומות המצולמים. בתגובות הרגשיות שלי למפגשים עם אנשים ונופים וכיצד הם נחשפו או נעלמו בו בזמן, כאילו היו חלק מסצינה שמשתנה ללא הרף או לא משתנה בכלל".
ישראל מציין שהדחף הגובר להבין את טיבה של הארץ ואת זהותו הישראלית הוביל אותו לחקור לעומק את אותם איזורי דמדומים שצילם. לעיתים עמד שעות מול נוף או אובייקט וחיכה, שאיזו משמעות תתגלה לו. "לא יכולתי להניח לפרט הזה לפני שהפך לשלי, לפני שהמראות המתעתעים או האניגמטיים התבהרו ולפני שהצלחתי להסביר לעצמי מה נחשב בעיניי לאותנטי ואמיתי".
"אוסף הצילומים הזה הוא ניסיון של התייחסות למציאות הישראלית כחלק מהקולקטיביות הכלל אנושית...בישראל העבר, ההווה והעתיד מעורבבים זה בזה כל כך, עד שלעיתים אפשר לחשוף (בצילום) את שלושתם ביחד. ותפקידי, כישראלי, הוא לחקור את המציאות הזו ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. היבטים דתיים וחברתיים מחלחלים לתוך חיי היומיום בישראל וככל שהמסע נמשך, כך הם נחשפו יותר. מיסיונרים יהודיים, נשמות אבודות ואנשים שחיים בשולי החברה, כולם מתערבבים ויוצרים את הנוף האנושי הזה".
ישראל פירסם את תמונותיו בספר, שניתן לעיין בו בסרטון הזה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה