לא תמצאו את הבית של ריאן בשום מגזין עיצוב. ולא בגלל שמדובר בבית מרכבה קטן וישן בחצר אחורית בברוקלין, אלא בגלל שירחוני הדקור מעדיפים חללים משוייפים ומהודקים. כאלה שכל אהיל ואריח שיש בהם נבחרו בקפידה ונועדו להיות חלקים מפאזל מחושב היטב. שום דבר לא מקרי בחללים האלה והעלויות שכרוכות בעיצובם יכולות לכסות בקלות, עשירית מהחוב הלאומי האמריקני.
אבל פה קבור השנאוצר: גם הבית של ריאן תוכנן בקפידה, גם כאן שום דבר לא מקרי. ההבדל היחיד הוא, שריאן עבד עם מה שהיה לו והטמיע בעיצוב החלל את האלמנטים הקיימים והלא כל כך יפים: רצפות הטראצו הישנות, המטבח הזול והאריחים האפרפרים בחדר הרחצה. ריאן, בוגר בית הספר לעיצוב פראט, ידע בדיוק מה הוא רוצה להשיג: חיבור מינימליסטי של מודרניזם וסגנון הSouthwestern. הוא ידע שהוא רוצה פלטת צבעים דרמטית בגווני חום, לבן ואפור. וגדולתו של החלל הזה מצויה בתובנה, שלא צריך למחוק את הקיים, גם אם הוא לא מדהים, כדי לייצר סטייל משובח. צריך פשוט לתת לו מקום בתוך המכלול.
רשומות
הכיסאות מדליקים...
השבמחקהרגת אותי עם השנאוצר!
השבמחקהבית הזה (מה זה בית מרכבה?) עגמומי לטעמי אך גם מאוד דאון טו ארט' כמו שאני אוהבת מצד שני, ובכל מקרה מהווה קונטרה מדויקת לפוסט הקודם. רק מראה כמה הבלוג הזה רב תחומי, מקורי, מגוון, ובעיקר תמיד בעל טעם טוב.
כבר כתבתי לך כמה אני שמחה שחזרת?
עכשיו, כדי שתוכלי לקרוא את תגובתי, אני הולכת להוכיח לפלטפורמת הבלוגים הזו שאני לא רובוט :)
חיבוק ענק
קרן
מאד יפה העיצוב, לטעמי, שום דבר לא משעמם! שונאתתתתתתתתתתתתתתתת את המכשול שלך לתגובות!
השבמחק
השבמחקחיבוק קגדול לכל המגיבות :-)...
ציפי: את צודקת ביחס לבעייתיות במערכת התגובות, אבל קצרה ידי מלהושיע, זה באג של מערכת Blogger, שמארחת את הבלוג...סורי...וכפיים על המאמץ :-).