יום שני, 29 בספטמבר 2014

דירה בתל-אביב.


בואו נדבר על חסר. על חללי מגורים עירומים וחצופים, שמסתכלים לנו ישר בעיניים, בלי להתבייש בעצמותיהם הגרומות ובעורם החיוור. הדעת הישראלית לא סובלת חסכים. היא חייבת  לעטוף אותם בשכבות של חמימות ביתית: שטיחים, תמונות, כריות נוי ועציצים ירוקים, אולי איזה טפט גיאומטרי. כי בית נטול חמימות הוא לא בית וכל חסר, כך כתוב בספר הזוהר הקדוש, שואף להתמלא. וחלילה לנו מלהפקיר מישהו בגשם וברוח בלי בגדים. וכדרכנו בחול, אנחנו משליכים על הזולת את רצונותינו האנוכיים, כי אנחנו הרי יודעים יותר טוב ממנו מה נכון לו ומה לא ולא אכפת לנו בשקל מי הוא רוצה בעצם, להיות.  

קטונתי מלהתעמת עם מנטרת הבית-הישראלי-החם-והמזמין המקודשת. אני לא מחפשת צרות ולא רוצה להסתבך עם אף קובעת טעם. אני רק מציעה לחשוב על הדברים מזוית קצת אחרת ולנסות לדמיין את קופסת המגורים שלנו כאישיות חיה ונושמת, שנטועה בנוף מסוים ויש לה מראה משלה ורצונות וצרכים משלה. וכדאי להתאמץ ולהקשיב לה, לבחון מה הולם אותה להשקפתה שלה ולא להשקפתנו. כי יש אפשרות ממשית, שאם נעצב אותה כמו שמתאים לה ב-א-מ-ת, היא תיראה ותרגיש הרבה יותר כנה ונכונה.

הדירה הזו ששוכנת במרכז תל-אביב, עברה שיפוץ מתחשב ונכון. יש בה חלל מגורים ומטבח פתוח, רצפת בטון אפורה וחדר רחצה מרווח. הבעלים -בחור חביב בשם תומר- מספר, שהוא משכיר כמה דירות בעיר לתקופות קצרות וגם הדירה הזו מיועדת להשכרה. ובהתאם לכך, הוא ריהט אותה ברהיטים זולים ופשוטים שחלקם נראים משומשים. הוא גם לא השקיע כלום כמעט באיבזור ובקישוט.

אלא שכנראה מבלי להתכוון, תומר בחר בעיצוב שהולם לחלוטין את אופיה של הדירה. הדירה הזאת רוצה להיות חלל אוורירי וגרפי ולא רחם מחבק. היא לא חמימה מעצם מהותה ולא זקוקה לשום שטיח בוכרי ולשום אוסף של כפות עץ מצויירות על הקיר כדי להיראות במיטבה. היא נראית במיטבה כמו שהיא. ותעזבו אותה מביתיות דביקה. היא לא בקטע.        

הצילומים נלקחו מאתר השכרת הבתים tellavista .















 






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה