יום שישי, 5 בספטמבר 2014

אביה, בתו באיראן.


אבא שלי לא גר פה יותר. לפני ארבעה עשר חודשים הוא הפליג למרחקיו המוזרים והשאיר אותי כאן לתהות על גורלו. איפה הוא עכשיו? נעים לו שם? לאן התגלגלה נשמתו הגדולה, שרטטה למשמע כל שיר נוגה ולמקרא כל ספר כתוב היטב? הוא כבר לא יישב על כורסתו המרוטה מול הטלוויזיה ועיניו הירוקות לא ירצדו בפליאה לנוכח המסך המהבהב.  

אבל ישנן בנות מזל, שאבותיהן עדיין כאן, בארץ החיים. וחלקן גרות באיראן. הצלמת נאפיסה מוטלאק הנציחה כמה מהן, ביחד עם מולידיהן. הנערות, עירוניות וכפריות, חלקן בצ'אדור וגלימות רכוסות וחלקן בחצאיות מיני ואיפור נועז מייצגות משהו מהשינוי החברתי המטלטל, שעובר כעת על ארץ האייאטוללות. וגם את הדרך הארוכה והקשה, שעדיין מצפה לו.  

הצילומים נלקחו מכאן.


   פאטמה ואביה הספרן במסגד.

   קאטאיון ואביה איש הצבא בדימוס.

   פאטמה ואביה הפקיד. 

   נוואשה ואביה המהנדס.

   שאדי ואביה איש העסקים.

   שימה ולינה ואביהן מנהל הפרוייקטים.

   פאטמה ואביה עובד החווה.

   ארזו ואביה סוחר השטיחים.

   מהסה ואביה איש הצבא לשעבר.

   זהרה ואביה המובטל.

    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה