הדקור הבלגי הנוכחי הוא מבחינתי, סיפור מתמשך של חיבה נרכשת. המון זמן הסתייגתי מהחדרים החשוכים, מהריהוט הספרטני ומצבעי השחור, החום והאפור. תחושת העגמומיות המכונסת בעצמה היכתה בי בכל פעם ששזפתי עוד בית בבריסל או באנטוורפן. אך בהדרגה, הבנתי שלא מדובר בעצבות או בסגירות אלא פשוט ביושרה. העיצוב הבלגי כמוהו כסדרה של רכיבים נאים, שמוגשים על צלחת, בלי בישול או תיבול. הקירות, הרהיטים והאביזרים מדברים את עצמם ומספרים את האמת הפשוטה שלהם. אין כאן שום ניסיון לשדרג, ליפות או אפילו לחבר כורסא לשידה או עציץ לשטיח. מה שהעין רואה הוא כל מה שיש והיש הזה מחזיק את עצמו בכבוד.
אניק וניקו מתגוררים בעיר מכלן עם בנם ובתם המתבגרים. אניק היא מעצבת פנים וניקו ארכיטקט. לפני עשרים שנה הם רכשו חלל תעשייתי, בית חרושת לגבינה בעברו, מול נהר הדייל והפכו אותו לביתם. "זה בית שצמח בהדרגה", אומרת אניק. "כשקנינו אותו לא היו כאן חשמל ומים. הוא גדל איתנו ועם הילדים והוא עדיין משתנה. זה משמח אותנו מאד. חשוב לנו, שהוא ימשיך להתפתח". קירות הבית צבועים בלבן, הרהיטים שחלקם ישנים, משדרים שימושיות ונוחות. שום פריט לא מנסה להיחזות כמשהו שהוא לא. בחזית שפונה לנהר קבועים חלונות ענקיים, נטולי תריסים, אך אניק וניקו לא מוטרדים מחוסר הפרטיות. "אני ממוצא הולנדי", מספרת אניק "אני אוהבת מים וחוסר הפרטיות לא מפריע לי. יש לנו וילונות בחדר השינה וזה מספיק לי בהחלט". וניקו מוסיף: "לפני כמה שבועות ביקרנו בונציה. כל החיים מתנהלים שם על המים וזאת גם ההרגשה שלנו כאן. אנחנו נהנים כל הזמן מהנוף הפנורמי היפה ואין לנו שכנים שמציצים פנימה מהחלון שממול".
הצילומים נלקחו מהאתר הבלגי Ikea Family.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה