הארמון הורוד ראה כבר הכל בעשרים השנה האחרונות. עשרות דיירים, מסיבות פרועות, מוזרויות מגוונות, רומנים נרקמים ונפרמים, חברויות וחיי שיתוף שלא דומים בכלום למגורים במנזר השתקנים. בית העץ העתיק שוכן בליבה של שכונה אוניברסיטאית בעיר אוסטין. פרופסור מקומי רכש אותו בשנות השמונים וצבע את מסגרות החלונות והדלתות בורוד. בשנת 1994, עבר הבית לניהולו של קואופרטיב שכונתי וחבריו עברו להתגרר בחדרים בשכירות. עד כה התגוררו כאן כשמונים שוכרים ושוכרות, חלקם במשך שנים ארוכות. הדיירים, אנשים יצירתיים ברובם, משתתפים בתורנויות הניקיון והבישול. אולם המקום קנה את פרסומו הארצי דווקא בזכות המסיבות הכחלחלות שנערכות בו בעשור האחרון ונושאות שמות כמו "מסיבת הערפדיות הלסביות" ו"ערב החרקים הסקסיים". האורחים מתבקשים להגיע בתחפושות מתאימות, שלעיתים הן מינימליות למדי. "המקום הזה מתאפיין בפתיחות רדיקלית" מגדיר אחד הדיירים.
עיצוב הפנים של הארמון הוא מלאנז' של רהיטים וחפצים משומשים, עבודות אמנות של דיירים בהווה ובעבר וקירות בצבעים עזים, בעלי הקשרים מיניים חסרי בושה. הדיירים מעצבים את חדריהם כרצונם ולמרות השוני הסגנוני, בכולם יש ביטוי אישי, עצמאי וחסר פשרות.
לחברי הקואופרטיב יש שפע של סיפורים על דיירים בעבר ובהווה, כמו הדייר שהתאמן בתיפוף בחדרו במשך ימים, דייר אחר שכלא את חברו באמבטיה למשך לילה שלם והציב מקרר מול הדלת, דיירים שהפכו לבני זוג, כאלה שבנו תוספות לבית וגילו בו מסדרונות נסתרים. הארמון הוא אולי לא בית שמתאים לכולם, אבל לרגע לא משעמם בו. וכמו שאומר דייר ותיק לשעבר: "הארמון הורוד הוא סיטואצית הדיור הטובה ביותר שהיתה לי אי פעם".
הצילומים נלקחו מעיתון הNY Times.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה