וונס מאמינה בחיבורים. חיבורים של ישן וחדש, מתוחכם ופשוט, פרטי וציבורי. הגישה הסינרגית הזו הובילה אותה -לפני מספר שנים- להחלטה לפתוח גלריה לעיצוב ואמנות, שתחובר לבית הפרטי שלה ושל בעלה. "לא רציתי לפתוח עוד חלל גדול ולבן שמוצגים בו דברים", היא מסבירה. "רציתי לשלב את החיים הפרטיים שלי עם עבודתי". החיפוש אחר חלל שיוכל לשלב מגורים וגלריה ארך שנתיים רצופות. אך בסופו נמצא הנכס המתאים: מבנה גדול בליבה של אנטוורפן, שחציו נבנה במאה ה-19 וחציו בשנת 1979. וונס שכרה אדריכל מנוסה, שהתאים אותו בזמן קצר למגורים ולעבודה, תוך שמירה מירבית על אופיו המיוחד. הגלריה מוקמה באגף משלה, שניתן להשקיף עליו מתוך המטבח. חדר האוכל הגדול מתפקד גם כחדר אירוח בפתיחות של תערוכות. אולם זה לא המיזוג היחיד בין הבית לגלריה. ביתם של וונס ובעלה מרוהט ומאובזר בפריטים שיצרו המעצבים והאמנים שהיא מייצגת. וונס מודה, ש"האספנים אוהבים לראות את החפצים האלה בביתי וזה עוזר לשכנע אותם שמדובר בפריטים איכותיים, אבל זאת לא אסטרטגיית מכירה. אני פשוט אוהבת להקיף את עצמי בחפצים שאני אוהבת". שניים מהאמנים אף עיצבו לוונס את חדר האמבטיה שלה עם חלקי ארונות ומגירות משומשים שנצבעו בלבן. "אנשים צריכים לבחור חפצים לביתם עם תשוקה, אהבה ורגש", אומרת וונס. "וצריך לתת לעיצוב זמן כדי לצמוח מתוך חוויותיהם האישיות. העיצוב צריך לשקף תגליות חשובות מהחיים שלהם". והיא מיישמת את הכלל הזה בביתה.
רוב הצילומים נלקחו מהמגזין dwell.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה