מדינות אגן הים התיכון מוצפות במהגרי עבודה בלתי חוקיים. באיטליה לבדה יש לפי ההערכות, חמישה מיליון מהגרים, רבים מהם אפריקניים. הם הגיעו לארץ המגף בספינות רעועות ובהברחות גבול ועובדים בקטיף ירקות ופירות בשדות ובמטעים. מבחינת הציבור האיטלקי, המהגרים האפריקניים הם צללים נידפים, חסרי פנים ונעדרי זכות קיום. אבל לא כך רואה אותם אלסנדרו פנסו, דוקומנטריסט צעיר, שהפך את תיעוד מהגרי העבודה למפעל חיים. במשך שנה שלמה, הוא ליווה אותם בנדודיהם במחוזות דרום איטליה, במרדף אחרי פרנסה, בעבודות קטיף מזדמנות ובמגורים בבתים נטושים. בלי חשמל ומים, בלי הגנה וזכויות סוציאליות, תמורת שכר של עשרים וחמישה יורו ליום במקרה הטוב.
פנסו הוא צלם חברתי וצילומיו -מבחינתו- הם תמרורי אזהרה, שנועדו לעורר את המצפון האיטלקי והעולמי לקשייהם של מי שמוגדרים לא פעם כעבדים החדשים של המאה העשרים ואחת. אך תמונותיו, כדרכן של עבודות אמנות, פורסות בפני הצופה תמונה רחבה שיש בה לצד הסבל, גם יופי ועוצמה במינונים בלתי מבוטלים. ופנסו, נאמן למצולמיו, תוהה: "מדוע אנחנו (האיטלקים) שואלים תמיד: "כמה מהגרים איטליה צריכה להכיל?" במקום שנשאל את עצמנו: "מי הם? מדוע אנחנו מאלצים אותם לחיות כך? מאיפה הם באים ומדוע הם רצו או נאלצו לעזוב את ארצם?"".
הצילומים נלקחו מהאתר של הצלם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה