"בשמונה השנים האחרונות, העבודה שלי עסקה בחקר הפרברים האוסטרליים", מספרת הצלמת ריבקה דאגנול. "זו היתה סדרת בדיקות של מושגים כמו נוסטלגיה, היופי שבדברים הבנאליים והיחסים בין אנשים לסביבתם המיידית. כשמפשיטים מחיי היומיום את הזוהר הנוצץ, שלפעמים עוטף אותם, נותרת רק מציאות הקיום שלנו. ואין בזה שום דבר פסימי. כי היופי נמצא לדעתי, בחיים עצמם".
והיא מנסה להבהיר את הרעיון המורכב בדוגמא מחייה שלה: "כשהייתי ילדה, אני ואבי היינו שטים בקאנו על אחת מהסתעפויותיו של נהר קאנינג במערב אוסטרליה, שבה גדלתי. אמי היתה עוזרת לנו להציב את הקאנו על גגון המכונית, כי אבי סבל מטרשת נפוצה והיה מוגבל בתנועותיו. וכשהיינו מגיעים לנהר, היינו ממתינים עד שמישהו היה עובר במקום ומבקשים ממנו להוריד אותה מהגגון. המיקום הזה, שבו היינו יורדים לשוט, אוצר עבורי כיום, כל כך הרבה שכבות של רגשות וזכרונות נעימים מאבי. ואת זה מנסים הצילומים ללכוד. את החיבור שבין מקום מסויים למשמעות שיש לו עבורנו".
דאגנול הכפילה בצילומיה ההיפר-ריאליסטיים את מראות הטבע המיוערים ויצרה מהם תמונות מראה. "הכפילות הנופית הזו יוצרת שכבות של סמלים ויצורים מוזרים". היא מסבירה. "והם מעניקים לתמונות עומק ותחושה מבשרת רעות, שמתעלים מעבר לקיים. בני אדם ממלאים כל מרחב שהם נמצאים בו במשמעות. והמרחב הזה נהיה יותר ממציאות חומרית. הוא הופך להיות אוצר של סיפורים וזכרונות, עובדתיים ומעובדים, אמיתיים ומדומים כאחד".
הצילומים נלקחו מהאתר של הצלמת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה