כמה וכמה ספרים נכתבו בשנים האחרונות, על סגנון העיצוב הלונדוני החדש (זה לדוגמא ולאחרונה, גם זה). אלא שבניגוד לסגנונות עיצוב בעלי חוקים ברורים כמו הרטרו והשאבי שיק, לעיצוב הלונדוני החדש אין מאפיינים מוגדרים ואפילו להיפך: הוא מתייחד בהעדר כללים ובחוסר אחידות מוחלט. נקודת ההשקה היחידה בין בתי הסטייל היא העובדה שהם אינדיבידואליים ויצירתיים מאד. וכולם -כמובן- שוכנים בלונדון. וכך תמצאו בין דפי הספרים האלה, בית ויקטוריאני מצופה בטפטים של anaglypta משנות העשרים ומרוהט ברהיטי פלסטיק מודרניים לצד לופט תעשייתי מקולף קירות, שמתקרותיו משתלשלות מנורות חבלים וקירותיו מכוסים באוספים של תכשיטי חרוזים מקניה. האמירה האישית, החד פעמית, היא שם המשחק והמשחק הזה לא משעמם אפילו לרגע.
חלל המגורים שבתמונות מדגים את הסגנון. גר בו מוסיקאי, שנתן למראה הבית-האנגלי-הקלאסי את הפיתול האישי שלו. בחדרי הבית יש המון מאפיינים בריטיים נדושים דוגמת הטפט הפרחוני בכניסה, מטבח העץ הכפרי והקירות הירקרקים בסלון. החלל מקרין מיושנות ובמבט ראשון נדמה, שדבר לא השתנה בו בארבעים השנה האחרונות. אלא שאז מזדקרים לעין ויצים קטנים, כמו "טפט" המפות בחדר השירותים, התמונות המשעשעות על הקירות ופינת הטלוויזיה, שנראית כהכלאה בין מועדון חברים בריטי לחנות רהיטי רטרו נוצצת. אלו האמירות הפרטיות של בעל הבית. זו דרכו הייחודית לומר "אני גר בבית אנגלי מיושן ומכבד אותו, אבל לקחתי אותו לטריטוריה הדקורטיבית שלי, שהיא חדשנית, אמנותית וגם די מצחיקה, אם תרצו". ואני לפחות, רוצה מאד.
הצילומים נלקחו מהאתר Home Adore .
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה