הלופט של הוליסטר ופורטר בברוקלין.

האחיות הוליסטר ופורטר גרות יחד ומנהלות יחד עסק לעיצוב מהיר של דירות ריקות, שעומדות למכירה. המקצוע שלהן לחוץ ומתיש והן נרגעות בערבים מול סדרות מתח בטלוויזיה.

לפני כארבע עשרה שנה, הן עזבו את קנזס סיטי, עיר הולדתן ונחתו בלופט ברוקלינאי קטן. מאז, כבר הספיקו לצבוע את הקירות בשחור, כחול, לבן ועכשיו בורוד חיוור. הוליסטר מציינת, שהגוון הנוכחי הרגוע גורם לעורן לזהור ו"נחמד להרגיש יפה על רקע הקיר".

הספה העצומה בסלון נרכשה און-ליין באתר מכירות המוני תמורת 600 דולר. שולחן האוכל המהמם הוא בוטצ'ר בלוק מאיקאה, שהולבש על רגלי לוסיט. הוליסטר ציירה עליו דוגמא זוהרת בכחול ("זה נמשך לנצח, אבל לא דורש כישרון גדול"). וגם העתיקה את ציור הזאב הבודד על ארון המטבח וציירה את הציורים המופשטים על הקירות (פורטר: "אנשים פוחדים מאמנות, אבל אנחנו לא מנסות למכור עבודות למוזיאונים. רק רוצות משהו נחמד לתלות על הקירות"). 

המראה העשיר של הלופט מטעה. את רוב הפריטים שנמצאים כאן, האחיות רכשו בפירמות עממיות ותיגברו בקישוטים וצמחים. וממש כמו בדירות שהן מעצבות למחייתן, לא פסלו על הסף גם צמחי משי. פורטר מציינת בגאווה, שהסחלבים המרשימים על שולחן האוכל מזויפים. 

הן נהנות מאד בחלל האקסטרווגנטי שלהן, מארחות בו חברים ועורכות מסיבות. פורטר אומרת, שימשיכו לגור כאן, עד שיזרקו אותן החוצה.

הצילומים נלקחו מכאן.

 

חנות ברשת: Sazerac Stitches.

החיים מתגלגלים לכאן ולכאן. קירסטן ומאט, זוג אנשים יצירתיים מניו אורלינס, מכרו בשנת 2012 דגלי שפמים תפורים -אל תשאלו מה זה- תחת השם Sazerac Stitches. השנים חלפו, הם נטשו את השפמים ועברו לעצב גופי תאורה משעשעים ברוח המודרניזם של אמצע המאה שעברה, אבל השם נשאר. כנראה שזה השתלם להם. הם מנהלים כיום חנות משגשגת ונהנים מכל רגע. 

הנה מספר דגמים מהעסק שלהם: 

 

בית בטוקיו.

האדריכלים של חברת נארוסה נאוקומה התמודדו עם אתגר מורכב: תיכנון בית מגורים בשכונה צפופה בטוקיו, במגרש עם תנאי תאורה בעיתיים. הם בנו בקומה הראשונה, חלל מגורים משפחתי ופתוח בסגנון היפני ובקומה השניה, חדרי מגורים ורחצה לבעלי הבית ולילדיהם. 

אני אוהבת את הדקורציה הפשוטה והישרה, נטולת ההצטעצעות של החלל התחתון ושל חדר הילדים. חבל שבאתר של נארוסה נאוקומה אין צילומים של שאר החדרים.

התמונות נלקחו מכאן. 

 

הבית של ליטי בקארליה.

זה קרה במקרה. ליטי, מעצבת פנים במקצועה, רכבה יום אחד על אופניה בעיירה קארליה שבדרום פינלנד וראתה בית ישן ועזוב מוקף בגדר. מרפסתו הסדוקה חופתה בברזנט, מסגרות העץ של החלונות היו שבורות ובחצר האחורית נערמה ערימת פסולת מכוערת. המראה היה מעציב והיא פסלה את האפשרות על הסף.

אלא שבפעם הבאה שחלפה שם, ראתה שהגינה טופלה ומישהו עמד בה וגרף עלים. כשאמרה לו, שהיא מתעניינת בבית, הציע לה להיכנס פנימה ולבדוק. היא נכנסה. ואחר כך חזרה ונכנסה לשם שוב ושוב ושוב. היא הבחינה בפוטנציאל שמסתתר מתחת להזנחה, התאהבה בעצי הפרי היפים שבחצר והחליטה לקנות.  

הבית דרש תיקונים נרחבים וליטי שיפצה אותו בהדרגה, החליפה רק את מה ששיווע להחלפה ונכנסה לגור בו עם נלסון, כלבה הנאמן. 

באותה עת, התוודעה למושג הוואבי-סאבי ונוכחה, ששיקף היטב את חיבתה לאובייקטים פגומים ולעיצוב חי, לא מושלם ולא סטרילי. בבית יש חפצים רבים ושונים שלוקטו בחנויות, שווקים ומסעות, מתנות מחברים, עבודות אמנות מהמזרח הרחוק ודלתות מהבית עצמו, שעברו מיחזור והוסבו לשולחנות. ליטי מפרטת בגאווה את מלאכות השימור והתיקון שביצעה בחלל ומספרת, שגם נלסון הוא סוג של וואבי סאבי. כלב פגוע רגל וצולע, אך אהוב כל כך. 

הצילומים נלקחו מכאן.