הלופט של רייצ'ל וזאק בסן-דייגו.

אבא של זאק, אדריכל ידוע בסן-דייגו, עיצב את הבית שבו זאק, רייצ'ל ובנם הפעוט סקאיי גרים. מלבן בטון קרקעי שרובו חלל פתוח. רייצ'ל -סטייליסטית בעברה ואמנית בד בהווה- אחראית לעיצוב. "אני מושפעת מהפשטות של העיצוב היפני והסקנדינבי", היא מספרת. "הסגנון שלי הוא נקי, קל ובהיר". אולם ההגדרה חוטאת לחומריות העשירה שבעיצוב שלה, לשילוב המרהיב שבין בטון, עץ, בד וקרמיקה. קירות הבית, במיוחד המטבח, מקושטים באוספים של כלי קרמיקה מודרניים. רייצ'ל עיצבה גם את בדי הכריות, תיכננה את ארונות המטבח וביצעה לא מעט עבודות DIY. המראה העשיר הושג לאורך השנים, בתקציב מצומצם ועם גישה סגנונית ממוקדת. רייצ'ל מציעה למתלבטים "לחיות עם מה שאתם באמת אוהבים". הלופט שלה ושל משפחתה בא כולו מאהבה.      

הצילומים נלקחו מכאן.

.

דירה באיסטנבול.

העיצוב האיסטנבולי העכשווי מבלבל אותי לחלוטין. מצד אחד- יש שם עדכניות מלהיבה: שפע של דירות מודרניות, לופטים תעשייתיים, רהיטים ממוחזרים ורעיונות מדליקים. ומצד שני- לפעמים באותם חללי מגורים עצמם, תמצאו שימוש עודף בגווני חום, אפור ובורדו, ערבוב סגנוני מוגזם ותחושה של בוטות ואפילו גסות. מצד שלישי (כן, יש יותר משני צדדים לסיפור הזה)- אני מודעת לכך, שלא כל מה שנתפס כחסר טעם בעיניים מערביות, נתפס ככזה במשקפיים לבנטיניים. ומי קבע שהבון-טון הסקנדינבי, למשל, נכון יותר מההייפ התורכי? אף אחד. 

הדירה ברובע ביוגלו מדגימה את הדילמה. הגברת הנחמדה שגרה בה, מגדירה את סגנון העיצוב שלה כרטרו. אבל המציאות קצת יותר מורכבת. זה לא ממש רטרו אלא טייק מקומי על עכשוויות עם פזילה לאורבניזם הניו-יורקי. הצבעונית איסטנבולית לחלוטין: סכימה של חום, שחור, אדמדם וחדר רחצה עם ברז מזהב וריצוף משובץ בארבעה גוונים. מעניין למדי.

 


  

 

 

אמנית אורחת: סוזאן הולס.

בפעם הבאה שאתן מתבוננות בחתול המשפחתי שלכן, תשכחו מפרווה ושפם ותתחילו לחשוב מהות. "מה שמושך אותי בבעלי חיים" אומרת אמנית הקרמיקה סוזאן הולס, "הן הנוכחות, האנרגיה והמאפיינים שלהם. אני לא מתעניינת באישיות של החיות שאני מפסלת, אבל תוך כדי מרדף אחרי מה שאני כן מחפשת, הן גם מקבלות אישיות משלהן ונראות משעשעות. לעיתים, יותר משעשעות ממה שרציתי". הולס הבריטית פיתחה אובססיה לחיות עוד בילדותה: "תמיד בחופשות ביקשתי ללכת לגני חיות ולמוזיאוני טבע". בבגרותה, הפכה לפסלת מוערכת של בעלי חיים מקרמיקה וחימר. ליצירותיה -כמעט כולן חיות בית ומשק- יש איכות מיוחדת משלהן, סוג של "אמת חייתית" אישית. הן מלאות חיים, מצחיקות ובעלות דעה. אפשר כמעט לשמוע אותן חושבות בקול רם. 

עוד מידע עבודתה של סוזאן הולס תמצאו באתר שלה ובסרטון הזה. 

 

בית בקייפ ברטון.

הבעיה האמיתית בתחום הדקור, בעיניי, היא לא חוסר מודעות אלא דווקא מודעות עודפת. בכמה בתים מעוצבים נטולי טרנדים נתקלתן לאחרונה? בית מעוצב חייב -לפי הגישה הרווחת- להיות עדכני ומחושב ברזולוציות מקסימליות. לעולם לא תראו בו איזו כורסת טלוויזיה מרוטה בסלון או כסאות אוכל סטנדרטיים, שנקנו במכירת חיסול בחנות עודפים. אין שם מקום לסתמיות, לטעם פשטני או לחפצים המוניים. וזאת בעיה, קוראותיי היקרות. החיים מכילים גם מנות גדושות של פשטנות וזו ממש לא עובדה מצערת. להיפך!

הרי לכן בית שלא סובל מגרם אחד של עודף מודעות עצמית. הוא שוכן על מצוק באי הקנדי קייפ ברטון בתוך נוף מופלא של אוקיינוס, יערות ועשב ירוק. הוא תוכנן בידי אדריכל בסגנון בתי העץ המקומיים עם כמה שידרוגים מודרניים. אבל עיצוב הפנים שלו מנוטרל מכל איזכור עכשווי. הרהיטים ישנים ורובם חסרי אופי מוגדר, המטבח זול וחדר הרחצה אלמנטרי. ולדעתי, זה ממש בסדר. אלו הבחירות של דיירי הבית הזה. כך הם רוצים שביתם ייראה וירגיש ולא אכפת להם בשיט, שהטעם שלהם לא מתיישר עם דרישות משטרת הדקורציה. יש להם אומץ. 

הצילומים נלקחו מכאן.