הלופט של סאלי בלוס-אנג'לס.

בגיל עשרים ותשע, סאלי מציגה רקורד של שבע שנות עיצוב פנים פוריות. לא רק שהתחילה את הקריירה בגיל צעיר ובלי שום תעודה מקצועית, אלא שהספיקה לסגנן את בתיהם של לא מעט שחקנים ובימאים הוליוודיים נחשבים. 

במשך שנה שלמה, היא לטשה עין אל בנין תעשייתי ישן בשכונת פרוגטאון, אל. איי, שחולק לשלוש עשרה דירות להשכרה וכשנודע לה שהתפנה שם לופט, חטפה אותו לאלתר. החלל עם תקרתו הגבוהה והמקומרת, קורות העץ ורצפות הבטון והפרקט שלו, הוא ישות דקורטיבית מרשימה בפני עצמה ודרש עיצוב זהיר ומחושב. וסאלי, שממילא רצתה להפיק לעצמה "בית עם ראש נקי", בחרה להדגיש צורות ומרקמים בדרך בז'ית ורגועה.     

וזה עדיין לא אומר, שהיא ויתרה על הדרמה. היא הציבה בסלון רהיטים משרדיים משנות ה80 המוקדמות ומראה גדולה, שעיצבה בעצמה. את הדלתות המשעממות של מטבח האיקאה ציפתה בלוחות עץ אלון שחורים, תיכננה שולחן אוכל אובאלי משיש ונחושת ובחלל השינה מיקמה ספת עור מרובדת משנות השבעים. את האמבטיה העמידה על במה ותלתה מעליה ציור מופשט שצייר אביה המנוח. "שמונים אחוז מהעיצוב שלי הוא חוצפה", היא אומרת. "חלק מזה נובע מכך שאני נועזת מספיק כדי לנסות והחלק האחר- מכך, שיש אנשים נועזים מספיק כדי לתת לי לנסות". 

הצילומים נלקחו מהאתר של הירחון T Magazine.

הדירה של סרג'יו קולאנטוני במילאנו.

עשרות שנות עבודה בתעשיית הסטייל, הגדירו את סרג'יו קולאנטוני כ"מעצב סגנון חיים" (Lifestyler). הוא מעצב כמעט כל דבר אפשרי: אופנה, בתים, מזון, פירסומות, תצוגות וירחונים. אפילו חזותו הטווסית ופרועת הזקן נראית כאחת מהפקותיו האלגנטיות-אך-השובבות. גישתו למקצועו -מאידך- נטולת יומרה: "אומרים שעיצוב חיים הוא תכונה מולדת ואני ללא ספק נולדתי כזה. תמיד אמרו לי, שאני שונה, אבל מעולם לא הבנתי ממה וממי אני שונה. אני פשוט אוהב את מה שאני אוהב ומה שאני אוהב לא מבוסס על טרנדים".

דירתו המילאנזית של קולאנטוני, כמוה כבעליה: מוצפת בהשפעות קלאסיות, מודרניות וקיטשיות, עמוסה ומבולגנת, משעשעת ומסוגננת. "חשוב לי ליצור עולם, שבו החפצים יכולים לחיות", הוא מבהיר. "ולא משנה אם מדובר בפיצה, זוג נעליים או משהו אחר". 

הצילומים נלקחו מכאן.

 

  

  
 

הדירות של ג'קי ביפו.

קשה לי להפסיק להתנגד לדקורציה של ג'קי. התל-אביבי היוזמתי שיפץ שתי דירות צמודות ביפו העתיקה לצורך השכרה לתיירים. ובכל פעם ששזפתי את הצילומים -וזה קרה לא מעט בחודש האחרון- הסתייגתי מהגימיקים, מהטרנדיות היתרה ומהמלאכותיות. אני מסתייגת מהם גם עכשיו. אבל נאלצת להודות, שיש פה שיחוקים מנצחים: החיבור המשכנע בין קירות הבטון לרצפת לוחות האורן, פרטי הנגרות המושלמים ויותר מהכל- ציורי הגרפיטי על הקירות. אני מייחלת כבר שנים לחדירת הגרפיטי לקירות בתי ישראל. והנה זה קורה. ובגדול. 

הדירה הראשונה מתועדת בשבעה-עשר הצילומים הראשונים. הדירה השניה- בשאר הצילומים. 

תודה לעדי פוגל-הולנדר, שהפנתה אותי לכתבה על הפרוייקט ומעצבו- אורי רזגור.