הבית של אנקי וקספר בהולנד.

"החיים כבדים ורציניים", מאבחנת אנקי "וכולנו זקוקים לבית, שיאיר לנו את היומיום". זו הסיבה, שהבית שלה, ושל בעלה קספר ושני בניהם הקטנים וולף ומוס כל כך צבעוני ועליז. החלל גדוש בצבעי פסטל ונאון, דוגמאות פרחוניות וגרפיות והמון חפצים צבעוניים ופשוטים, שעושים שמח בלב.  

"כשהחלטנו לגור בבית הזה", היא מוסיפה "רצינו רק להפוך אותו למקום שאפשר לחיות בו. העיצוב הגיע אחר כך. ככל שגדלנו לתוך הבית, עירבבנו רעיונות פרקטיים עם סגנון, שגורם לכולנו לחייך".  

הצילומים נלקחו מהאתר live של איקאה.

הדירה של טרינה ומאדס בקופנהאגן.

קופנהאגן לא מאכזבת. תמיד יימצאו שם בתים שעוצבו בפשטות, בזול ובאינטליגנציה דקורטיבית מרשימה. הבתים הסקנדיים נוטים לאחידות סגנונית. לעיתים קרובות, הם משעממים. אבל הבתים הדניים מצליחים לדלג מעל משוכת התיפלות ולמרות שהם דומים זה לזה, יש בהם הבזקים אישיים מרעננים, שהופכים כל אחד מהם לילד יחיד ומיוחד.

טרינה ומאדס, זוג סטודנטים, מתגוררים בדירה ברובע נורברו. יש בדירתם את כל המרכיבים הדניים הרגילים (לובן, אווריריות, איקאה, ריהוט מודרני, גרפיקה על הקירות). ועדיין, היא נראית אישית לגמרי.

 

הדירה של פרנסיס אפריטצ'ארד ומרטינו גאמפר בהאקני.

פרנסיס קנתה את הדירה בשכונת האקני הלונדונית, שנתיים לפני שמרטינו נכנס לחייה. "האמת היא שפחדתי לגור באיזור הזה", משחזרת הפסלת הניו-זילנדית. אולם באחד הימים, סוכן הנדל"ן שלה הציע לה לראות דירה תלת מפלסית, שהוצעה למכירה מתוך מאגר הדיור הציבורי. "גרו שם שישה סטודנטים והמקום היה מטונף". היא רכשה את הדירה וקילפה ממנה כל מה שניתן לקלף בשיטת עשה זאת בעצמך.

המהפך התרחש, כשמרטינו, מעצב רהיטים איטלקי, הפך לשותפה לחיים ולדירה ומאוחר יותר לבעלה. הוא הכניס לחלל רהיטים חדשניים שעיצב וציפה את הרצפה בחלל המגורים בפרקט שמצא במהלך עבודה בקרואטיה. הבית הצבעוני מנוקד ביצירותיה של פרנסיס ובמתנות שבני הזוג קיבלו מחבריהם האמנים ומבני משפחה. חלק מהרהיטים נמצאו ברחוב והשניים ביצעו חלק נכבד מעבודות השיפוץ בעצמם. הבית, ממש כמו דייריו, הוא מקום חברותי, שמח ונטול גינונים. בני הזוג מחזיקים בשכונה שני חדרי סטודיו, שבהם הם עובדים במשך היום ומבלים בבית בערבים עם ידידיהם. "בהתראה קצרה, יכולים להגיע לכאן שישה אנשים לארוחת ערב", מספר מרטינו. "וזאת הסיבה שאנחנו מסתדרים כל כך טוב".

הצילומים נלקחו מהאתר של הNY Times Magazine.

עיצובים בצבע הסלדון.

כמה הרהורי כפירה חלפו בי, בעת הכנת הפוסט על הסלדון. למה לבזבז פוסט על ירוק חיוור וחסר כריזמה, בעת שגלגל הצבעים עמוס בגוונים מקפיצים?  ובכן, דווקא בגלל זה החלטתי בסוף כן ללכת עליו. הצבעים האנרגטיים ולוכדי העין לא היו כאלה אלמלא נמצאו שם הנייטראלים למיניהם לתמוך בהם ולחזק אותם. והסלדון (Celadon בלע"ז) הוא נייטראלי רגוע, שלצידו כל ירוק ראשוני נראה ירוק יותר. 

מעבר לכך, זהו צבע עם היסטוריה משלו. מקורו של הסלדון הוא בשיטת זיגוג קרמי, שפותחה בסין במאות הראשונות לספירה. לכלי הקרמיקה המזוגגים היה צבע ירקרק-אפרפר בהיר, שהזכיר את אבן הג'ייד. הסלדון היגר מסין לקוריאה וליפן ומאוחר יותר לויטרינות הזכוכית בסלונים של אצילי אירופה. הגוון האלגנטי והרוגע קישט ועדיין מקשט קירות, רהיטים ובדי ריפוד בבתים אמריקניים ואירופאיים רבים. וכמו צבעים אחרים הוא התרחב לתת גוונים שונים ומשונים החל מצבע בשר המלפפון ועד למנטה בהירה.  

ישראל לא סוגדת לסלדון. הוא לא ממש מוכר כאן  והקונוטציה הראשונה שהוא מעורר היא של שיממון מיושן. אבל דווקא אנחנו, עם הפיוזים הקצרים שלנו, יכולים להרחיב את המנעד ולמצוא מנוח לעצבינו המרוטים בבית שקירותיו מחופים בירקרק סיני מלכותי.