עיצוב בצהוב ושחור.

דרמטי, נועז, חצוף. החיבור בין הצבע השחור לצבע הצהוב מבטיח שהבית שלכן לא ישעמם לדקה. זה שילוב לא רגוע ולא בהכרח חם, של שני גוונים דומיננטיים. אבל הוא יזרים אנרגיה ומרץ גם לחלל הרדום ביותר (וגם למי ששוהה בו...).

לופט באיסטנבול.

דירת הלופט הזו היא מבחינתי, הזדמנות פז להכיר למי שלא מכירה, את צמד המעצבים התורכים החדשניים Autoban. סייהאן אוזדמיר ושותפה ספר קאגלאר (בתמונה התחתונה) הכירו באוניברסיטה תורכית, שבה היא למדה ארכיטקטורה והוא- עיצוב פנים. בשנת 2003 הם השיקו את אוטובאן, חברת עיצוב רהיטים ובתים, שהפכה למותג עולמי תוך זמן קצר. הסגנון של השניים הוא סימביוזה מסחררת בין  עיצוב היפר-מודרני לבין הסגנון התורכי הקלאסי והעשיר. הבתים ובתי העסק הרבים שהשניים עיצבו, הם מופת של מקוריות ואסתטיקה, אבל אני מאוהבת ברהיטים שלהם. הייתי נותנת המון בכדי לרכוש את מיטת הברז'ר או לספח לסלון שלי את ספת הקופסה, שאי אפשר להתיק ממנה את העיניים. 

הלופט התעשייתי שבתמונות מדגים את קו העיצוב  של אוטובאן. הוא שוכן ברובע ביוגלו באיסטנבול, בבנין משנת 1910. הבנין נבנה בסגנון האר-דקו, שרווח באותה תקופה.  הדירה שימשה במשך שנים, כבית קיץ לבנו של מלך מצרים ומאוחר יותר גרו בה ידוענים תורכיים, אולם בחלוף הזמן זוהרה הועם והיא הפכה למסעדה.

בעיצובם של אוזדמיר וקאגלאר, הפך החלל הישן ללופט אופנתי, שממזג את  המראה התעשייתי, הסגנון המודרני של אוטובאן ומאפייני האר-דקו המקוריים של החלל.

הצילומים נלקחו מהמגזין marie claire maison. ראיון עדכני עם סייהאן אוזדמיר תמצאו כאן.
   

פינת האוכל/ עבודה הוצבה בקצה החלל, במקום שבו פעל בעבר מטבח המסעדה. השולחן הענק מוקף בכסאות בצבעים שונים, שנרכשו בשווקי פשפשים. דוגמת האר-דקו האדומה שעל הקיר נועדה להדגיש את אופיו המקורי של החלל ולחמם את המראה התעשייתי. וכך גם "שטיח" הרצפה המשושה והאדום.

בפינת הישיבה, על רקע החלון הצרפתי הישן, הוצבו הרהיטים החדשניים של אוטובאן:  ספה, כסא בעל זרוע אחת ושולחן מתכת.

בפינת המגורים הוצבו שתי ספות צ'סטרפילד, שאחת מהן פונה אל החלון.  גם הכורסא ומנורת הרצפה עוצבו על ידי  אוטובאן. גוף המנורה מזכיר דמות של חייל במשחק שחמט. הרדיאטור וצינורות המתכת המגולוונים נצבעו בשחור ובאפור בכדי לשמור על המראה התעשייתי.

חדר השינה/ הלבשה המאולתר. גוף המבנה שמשמש כמיטה וכארון בגדים נצבע באפור ובאדום. הבגדים מהווים חלק מתפאורת החלל ומוסיפים לו צבע וחיות.

חדר הרחצה משלב אף הוא בין סגנון האר-דקו של החלל לבין הסגנון התעשייתי. הקיר נצבע בצבע ירוק "מזרחי" וזוהר. הכיור הוא מאפיין מקורי  שנמצא בלופט ומנורת צינור הזהב היא יצירה מקורית של אוטובאן.

המטבח עוצב בקו תעשייתי, כולל ארונות פתוחים, ברזים במראה תעשייתי  ושימור צינור המתכת המגולוון. 

  

זמרות השלום מדרום קורדופאן.

למילה "סודאן" יש לאחרונה, קונוטציות טעונות בישראל. בעיית הפליטים הסודאניים מחמירה ומעוררת מחלוקת ציבורית נוקבת. מדובר בדילמה סבוכה וקשה, שבוודאי לא תיפתר בבלוג עיצוב. אפשר רק להצטער על כך, שהעולם מתנכר למדינה האפריקנית שסועת המלחמות  ומאלץ את תושביה להימלט לחיי סבל במדינות, שאינן רוצות בהם.

אבל בסודאן קורים גם דברים טובים. כמו למשל, פרוייקט החכאמות שיזם יוניצ"ף וזוכה להצלחה מקומית מרשימה. החכאמות הן זמרות, שתפקידן המסורתי הוא לעודד את הלוחמים בשירי מלחמה ולהגביר את המוטיבציה הקרבית שלהם בהופעות מעוררות אקסטזה. כך הן עשו גם במהלך מלחמת האזרחים המתמשכת הנוכחית. 

אנשי יוניצ"ף הבחינו בהשפעה הרבה שיש לחכאמות על הציבור הסודאני והחליטו לרתום אותן למאבק על השלום במדינה. בחסות יוניצ"ף והשלטונות המקומיים, הן מופיעות כיום ברחבי סודאן ושרות שירי תהילה לשלום. 

הצלם רוברט נואי ליווה קבוצת חכאמות מהעיר קאדוגלי, בירת חבל דרום-קורדופאן, בהופעותיהן ובחיי היומיום. הצילומים פורסמו באתר  Aurora Photos.  

החכאמות רוקדות במהלך החזרה האחרונה להופעה שנקבעה להן בפני פקידי ממשל בקאדוגלי.

אמנה איברהים, חכאמה מפורסמת שמתגוררת בפרבר חקלאי של קאדוגלי, מקבלת בקשה רשמית מהמנהיגים המסורתיים של העיר לשיר בטקס בבית הספר, שבו לומדים ילדיה. בעת שהיא שרה לפניהם, הם רוקדים ומנופפים במקלותיהם, כהבעה סמלית של כוח ואקסטזה.

 

אמנה היא חקלאית. בתמונה היא נראית חולבת את עדר הפרות המשפחתי הקטן.

גם הווידה מראפין נמיר בת השלושים וחמש היא חכאמה ידועה. היא למדה לשיר מסבתה, שהיתה גם היא חכאמה. בעבר, מילאה את תפקידה המסורתי ושרה שירי עידוד לוחמניים לחיילים. אולם בינתיים, אחיה שנעלם במהלך אחת המלחמות למשך שש-עשרה שנה ונחשב כמת, נמצא חי. לדבריה, מאז המקרה המבורך היא החלה לשיר גם שירי שלום. 

הווידה בביתה עם שלושה מילדיה.

החכאמות של קאדוגלי בעת הופעה בכפר לאגוואה, המרוחק מספר שעות נסיעה מעירן.

הופעתן של החכאמות מקאדוגלי בכפר מושכת המונים לאיצטדיון, שבו הן מופיעות. הילדים, הנשים והקשישים יושבים בשורות הראשונות והגברים מאחור. בשל הצפיפות , נעמדו חלק מהגברים על אופניהם בכדי שיוכלו לצפות במופע המלהיב. 

לוחם לשעבר של כוחות ההגנה הסודניים, שעדיין לובש מדי צבא, נכנס לטראנס בעת ההופעה ובשלב מאוחר יותר מורחק מהמקום.

חכאמות מקומיות מלאגוואה מלוות בשירה וביללות את החכאמות העירוניות מקאדוגלי. 

נערות צעירות ששואפות להפוך לחכאמות, מגיעות לאודישן ולקבלת עצות מהחכאמות המבוגרות. החכאמות של מחוז קורדופאן מגיעות ממשפחות מכובדות ובעלות השפעה. אולם זה לא המצב בחלקים אחרים של סודאן.

כוריאוגרף מחארטום, בירת סודאן, שעובד עם הטלוויזיה הסודאנית הגיע לקאדוגלי בכדי ללטש את הופעת החכאמות הצפויה בפני שלטונות דרום קורדופאן. אולם החכאמות המבוגרות זעמו על כך, שהוא מנסה לשנות את דרך ההופעה המסורתית שלהן וסירבו לשתף איתו פעולה והוא נותר לעבוד עם החכאמות הצעירות.

זמרת צעירה באודישן.

הבית של מריה ביוניון-סיטי.

לעיתים, אני נתקלת בבית שהעיצוב שלו לוקה בשעטנז סגנוני, עומס יתר או אפילו חוסר הרמוניה. ובכל זאת- יש בו משהו מלבב, שעושה חשק לבקר בו.

מריה, זמרת אופרה, מציעה באתר airbnb חדר אירוח בביתה המשופץ, ששוכן ביוניון סיטי, ניו-ג'רזי, במרחק חמש עשרה דקות נסיעה ממנהטן. המבנה היה בעבר בית חרושת לעבודות רקמה ומריה ובעלה הפכו אותו לבית מגורים אמריקני טיפוסי. יש בו מיקס די צפוי של ריהוט מודרני, קישוטי רטרו וקיטש  לא משובח. ובכל זאת, משהו מאישיותה הלבבית של מריה (כפי שמעידים מי שהתארחו אצלה) עומד בחלל. איזו תחושה ביתית, פתוחה ולא פורמאלית.  

לידיעת מי שמחפשת אכסניה נוחה ולא יקרה בביקור הבא בניו-יורק.

 

שרשראות של דגלונים.

כמו שקורה במגמות לוהטות רבות, גם שרשראות הדגלונים לא נולדו אתמול. כבר המון שנים הן מייפות חדרים וגינות בחגים ובשמחות משפחתיות. אבל בשנה האחרונה, הן יצאו ממגירת האירועים והפכו לשוס יומיומי. תמצאו אותן בכל חדרי הבית, על קירות ותקרות, במאוזן, במאונך ובאלכסון. השרשראות המקוריות יוצרו מבד, אבל עכשיו אפשר למצוא גם שרשראות סרוגות, כאלו שעשויות מלבד, מנייר, מקרטון וממי יודע כמה חומרים נוספים.  הן מוסיפות טאץ' עיצובי עליז ורענן (אם כי יש כבר שרשראות נוגות), עולות כלום כסף וכל חניכת גן חובה יכולה להכין אותן בהצלחה מרובה (בתנאי שיש לה מכונת תפירה).

מי שרוצה להתנסות בהכנת שרשרת בסיסית, מוזמנת לקבל הנחיות כאן.