חדרי ילדים צרפתיים.

חדרי הילדים הצרפתיים ראויים לעבודת מחקר אקדמית. זו סוגת עיצוב עצמאית. ישנם החדרים המצועצעים בסגנון "הנסיכה הקטנה ז'וזפין" עם מיטות אפיריון, רהיטים  מגולפים וטפטים פרחוניים. וישנם החדרים המעודכנים, שנוקטים בגישה מינימליסטית, נטולת קיטש אבל עדיין יש בהם מלוא החופן נוסטלגיה מתוקה.

ההורים הצרפתיים לא מחזיקים בדעה הישראלית, שחדר הילדים צריך להיות חדש, מורכב מסטים ומיוצר בידי מעצבת רהיטי פעוטות יקרנית.  להיפך: הם מעדיפים רהיטים וינטאייג'יים, זולים אך בעלי שיק ואופי, ומעט קישוטים שגם הם נוטים לישן, למשומש, למי שכבר עברו עליו חיים שלמים.

התוצאה קסומה לטעמי. היא גם זולה להפליא. את מגע הקסם הצרפתי, שניזון מתרבות עשירה, קצת קשה לחקות. אבל אפשר ליצור מודל ישראלי דומה. זה ממש ממש פשוט.

מי שרוצה ללמוד עוד על חדרי ילדים צרפתיים, מוזמן לעיין בספר cool kids' rooms  בהוצאת fillipacchi  עם צילומיו של הצלם היפני Hisashi Tokuyoshi.  תמצאו אותו באמזון .

אמנית אורחת: קריסטל ניובאואר מ"הפרחים של אנשים אחרים".

קריסטל ניובאואר האמריקנית מציגה את עצמה בבלוג שלה כך:
"אני אשה נוצריה שבורה שנגאלה בדמו של ישו. אני אמנית מדיה מעורבת וקולאז', נמשכת לחפצים שבורים, מושלכים וישנים. משהו עמוק נעור בנשמתי, כשאני מזיזה את החפצים האלה לכאן ולשם והם מסתדרים מעצמם לפני. אני רק ידיים. הסיפור מגיע מבפנים. הוא כתוב בלבי ועולה כשאני עוצמת את עיניי וממתינה לשמוע את הקול הקטן והדומם הזה". 

גם אם הטקסט נשמע הזוי משהו, צריך לסלוח לקריסטל, מכיוון שהיא כל כך מוכשרת ומכיוון שהעבודות שלה כה רבות עוצמה.  קריסטל בונה את הקולאז'ים שלה מצילומים ויקטוריאניים, מכתבים  ישנים, חפצי ברזל חלודים, חלקי בובות ביסק, חוטי תיל, שובכי עץ ופסוקים מהברית החדשה. 

עבודות הקולאז' שלה הן עולמות קטנים, אפלים וצופני סוד. יש בהם כאב ובדידות אבל גם פיוט רב.

אפשר לראות עבודות נוספות של קריסטל בפוטוסטרים שלה בפליקר.

מי שרוצה לקרוא את הבלוג המומלץ שלה, ימצא אותו פה. 

פסלוני אוקומיצ'ו.

הכפר אוקומיצ'ו שוכן במדינת מיצ'ואקאן, בחופה הדרום מערבי של מכסיקו. וכמו במחוזות אחרים של מכסיקו, גם באוקומיצ'ו היצירה הפולקלוריסטית משגשגת. אמניות מקומיות מכיירות פסלוני חימר צבועים בשלל צבעים עזים ומוכרות אותן ברחובות הכפר לעוברים ושבים ולתיירים שגילו את המקום הנידח והקסום. הפסלים מגלמים את הפולקלור המקומי: סצינות דתיות של הולדת ישו, הסעודה האחרונה, קדושים ולוחמים, בתולות ים ושדים עליזים, שנוהגים במכוניות ונושאים לנשים בתולות חסודות. ברוח הזמן, ניתן למצוא גם סצינות מפוסלות של חיי הכפר ושל אירועים דרמטיים מן העולם הגדול, כמו נפילת מגדלי התאומים (ראו תמונה). הדמויות האוקומיצ'יות מצטיינות בעיצוב נאיבי במיוחד וכמעט לכולן יש ראש קטן ו"צבוט". הפסלים האלה קונים לעצמם בהדרגה מעריצים בעולם המערבי והופכים לפריטי אספנות נחשקים, מה גם שעדיין ניתן לקנות אותם במחירים מגוחכים.

אם לא נחתתם במיצ'ואקאן, סביר להניח שתתקשו לספח לביתכם אחת מדמויות האוקמיצ'ו. המבחר ברשת קטן יחסית והתקשורת עם הסוחרים המכסיקניים אינה משובחת, בלשון המעטה. אבל אם התאהבתם- חפשו דרך.


מי שרוצה לדעת יותר על מדינת מיצ'ואקאן ומסלולי התיור בה מוזמן לקרוא כאן.

 

הבית של רייצ'ל בלוס-אנג'לס.

מהו התקציב המינימלי הדרוש לעיצוב בית אסתטי?  כלום כסף, כנראה. אין גבול למה שניתן לעשות בסכום  ששווה לשלוש ארוחות במסעדה יקרה. וזאת בתנאי שמצויידים בטעם טוב, בעין חדה וביצירתיות. רצוי כל השלושה ביחד.


הבית של רייצ'ל -צלמת צעירה- ושל בעלה הטרי עוצב בפרוטות.  בני הזוג שכרו בית בונגלו בגודל של 48 מ"ר בפאתי לוס-אנג'לס וניצלו בדרך המיטבית את התקציב הזעום שעמד לרשותם, תוך שימוש ברהיטים ובחפצים שכבר היו להם.


העיצוב של רייצ'ל הוא בסגנון המיד-סנצ'רי, שאהוד מאד בארצות הברית. את הרהיטים המעטים שמאכלסים את החלל הקטן, היא קנתה בחנויות יד שניה ושווקי פשפשים.  היא שמרה על המראה הפשוט, הבהיר והלא עמוס של הבית ויצרה ממנו אבן חן קטנה ומלוטשת.

חזית הבית. הבונגלו צבוע בצבע כחול והוא אחד הבתים העתיקים באיזור.

הבקבוקים הישנים שמעטרים את מרפסת השמש נקנו בשוק פשפשים מקומי וקישטו את השולחנות בחתונתם של רייצ'ל ובעלה.

חדר המגורים.רייצ'ל אוהבת במיוחד את הכסא הכתום הישן מתוצרת קנול-פולוק, שקנתה ב50 דולר. שאר הרהיטים נקנו בזול בחנות קונסיגנציה.

מעל השולחן והכסאות מתוצרת איקאה, תלויים מתלי חוט-מתכת ועליהם צילומים מתחלפים של רייצ'ל ותמונות ממגזיני מזון. רייצ'ל ובעלה מקפידים על תזונה בריאה וירוקה.

המטבח הישן נצבע בלבן. הארון העליון מסורג ברשת שנקראת באנגלית: chicken-wire ושימשה כנראה, כגדרה בלולי תרנגולות. המחבתות התלויות הן מתנה שנתן לרייצ'ל דודה.

אוסף מצלמות ישנות שרייצ'ל קנתה וקיבלה מבני משפחה ניצב על קופסאות תלויות.

חדר השינה עוצב בפשטות מירבית. המיטה מוצעת במצעים לבנים, כדי לשמור על הקו הנקי והמינימליסטי.

חדר האמבטיה הוא החדר המואר ביותר בבית. רייצ'ל מספרת שלא פעם צילמה בו לקוחות. מעל האסלה תלויות כריכות של חוברות מוסיקליות וינטאייג'יות.

המשרד הביתי. כמעט כל הרהיטים נקנו בחנות קונסיגנציה. לטענת רייצ'ל, הכסא המשרדי שינה את חייה. הוא לא רק נוח אלא גם ידידותי לסביבה.

מטבחים בעיצוב תעשייתי.

המטבח, יותר מכל חדר אחר בבית, עובר בעשורים האחרונים טלטלות ומהפכים דרמטיים. זה מתבטא במגוון החומרים שמרכיבים אותו, במכשירי החשמל, בחיפויי הקיר, בפונקציות התפקודיות שהוא ממלא. אם בעבר מטבח שארונותיו לא היו עשויים מעץ או פורמאיקה לא נקרא מטבח, הרי שכיום יש מטבחים מפלסטיק, בד, נייר ומחומרים רבים ולא צפויים אחרים. והארונות הם רק מרכיב אחד מכלל מרכיבי חדר הבישול שעבר טרנספורמציה מוקצנת.


מטבחים ביתיים, דמויי המטבחים המתכתיים של עסקי ההסעדה הם לא בדיוק טרנד צעיר ורענן. הם נמצאים בסביבה כבר זמן רב וקנו לעצמם מעריצים מושבעים לצד מתנגדים לא מעטים. בד"כ ניתן למצוא אותם בבתים ולופטים מודרניים, ישרי-קווים וממועטי רהיטים וחפצים. קצת קשה לדמיין מטבח נירוסטה על גלגלים עם משטחי עבודה מבטון בביתה של משפחה שמרנית, חובבת עיצוב כפרי. ואיכשהו, כאלה הם רוב צרכני המטבחים.


המטבחים הדמי-תעשייתיים העכשוויים, שמככבים בענק במיטב המגזינים ואתרי העיצוב לוקחים את ההקצנה כמה צעדים קדימה, ברוח מגמת המיחזור והפשטות האופנתית: במקום ריהוט תעשייתי חדש ויקר, הם עברו לשימוש בארונות ואביזרים זולים, לעיתים קרובות משומשים. כאלה שלא תמצאו ברגבה, אלא בחנויות עממיות לריהוט משרדי, באיקאה, בשווקי פשפשים ואפילו ברחוב. וכן, אפשר להשיג את המראה ב500 ש"ח. לא בחמישים אלף.


הנה כמה דוגמאות מאלפות מהרשת: