יום שבת, 21 בינואר 2017

הבית של קרוליין ומגריט בשיקאגו.


שתי נשים מסורות בוראות מחדש את הבית הרעוע בשיקאגו, פינה אחר פינה. קרוליין, אמנית עץ, הגיעה לכאן ראשונה. מגריט, אמנית קרמיקה וטקסטיל, הפכה לשותפתה שנה ומשהו לאחר מכן. הן גרות, עובדות ומוכרות את יצירותיהן בחלל הישן, שחווה שנים של הזנחה משוועת. "כשהגעתי לפה הייתי שבורה, עם חיים חולים ומערכת יחסים חולה", נזכרת קרוליין. "גם הבית היה שבור, מלא פסולת, עכברושים ושקיות של חיתולים מלוכלכים. היו שרשראות על העמודים במרתף, צואה ישנה של כלבים בכל מקום. הכל היה הרוס. באף דלת לא היתה ידית. ועכשיו, הרבה מאד השתנה. הבית בריא, אני מאושרת. כל הבית הוא עשה-זאת-בעצמך וזה הדבר שאני הכי גאה בו בחיי עד כה".  

שתיהן נשמות אמנותיות רחבות יריעה. קרוליין, שצמחה מילדות בסביבת יערות, תכליתית ומקצרת במילים. היא מושפעת מעיצוב טבעי ומקומי, ממינימליזם ומעץ. מגריט הרומנטית מתארת באריכות את חיבתה לאור, לשלווה ולפאטינה המופלאה, שיוצרות השנים. שני החדרים שהיא מאיישת מגלמים עבורה רגשות עזים: "יש פילוסופיה שונה לכל חדר. החלל שבו אני ישנה מוקדש בראש ובראשונה למצב החלימה שלי. הסטודיו שלי מוקדש לעריכת רשימות. הוא גם הפך למקום של תחושת התאהבות. אני מנסה לאמץ תחושות של אהבה עצמית, כי שם נמצאת העבודה האמנותית שלי כרגע, כל הרעיונות שנותנים לי השראה". 

הבית, ששופץ ועוצב בארבע ידיהן, הוא מקור לגאווה אישית ואוניברסלית (מגריט: "אני גאה בכל מה שעשיתי בעצמי. כשמדברים על DIY, מדברים על תרבות"). אך הוא רחוק מלהיות מושלם. החדרים מוצפים באבק, גם בגלל עבודות העץ ושריפת הקרמיקה שהן מבצעות בהם והקירות מדיפים לעיתים, ריח רע מפאת עתיקותם. קרוליין מוטרדת מהצחנה, אך מגריט לא: "שום דבר בחלל הזה לא מביך אותי", היא אומרת. "נוח לי מאד להרגיש כאן פגיעה". 

הצילומים נלקחו מכאן.





























































 

 



 









תגובה 1:

  1. נראה יפה אבל ריח רע ואבק הם שילוב בלתי אפשרי לדעתי לא משנה כמה יופי מקיף אותם.

    השבמחק