יום שישי, 16 בדצמבר 2016

הדירה של ולנטינה בפרייבורג.


ולנטינה חיה את החלום. ולא משנה אם נדמה לכן, שמדובר בחלום בלהות. הוא שלה, לא שלכן. לפני אחת עשרה שנה, היא נטשה קריירה עיתונאית ופתחה בעיר השוויצרית פרייבורג בר בשם "אלביס ואני" כמחווה לאליל הרוק הנערץ עליה. היא גרה סמוך לבר, בקומה השניה של בניין ישן עם קירות עבים. דירתה הקטנה והחשוכה היא מקדש של ביטוי עצמי, שמחבר מוות, קיטש ונצרות ועוטף אותם באריזה גותית אפלה. 

"גולגלות ושלדים תמיד ריתקו אותי", משתפת ולנטינה. "יש לי אוסף שלהם ואני קונה אותם באופן קבוע. אני אוהבת את האסתטיקה שלהם ואת מה שהם מייצגים. אולי זו דרך לא מודעת לביית את המוות ולהפוך אותו לדרמה. איבדתי כמה אנשים יקרים וכך אני מתאבלת עליהם. אני מאמינה, שצריך לקבל את המוות. הוא חלק מהחיים. אני אוהבת את הדרך שבה המקסיקנים חוגגים את יום המתים. זו הצגה נהדרת, שמדברת אליי מאד (בחדר השינה יש פסלוני שלדים וגולגלות מקסיקניים שמייצגים את יום המתים- טלי). אני גם אוהבת חיות מפוחלצות. הייתי רוצה להיות מפחלצת בעצמי". 

ולנטינה אוגרת בדירה לא רק מוות, אלא גם כמות בלתי מבוטלת של בגדים ונעליים. "אני אוהבת ביגוד ויש לי טונות. אספתי את המלתחה הזאת במשך שנים. גרתי שנתיים באנגליה וקניתי שם המון. אני לובשת רק שמלות וחצאיות, בגדים מצוייצים, צבעים בהירים, הדפסים של נקודות ועור נמר, מחוכים ונצנצים. אני אוהבת לערבב סגנונות. המלתחה שלי נראית כבלגן עצום, אבל אני מוצאת שם את מה שאני מחפשת בלי בעיות". 

אם התחברתן לטעמה של ולנטינה, תשמחו לדעת שהיא אוחזת גם בבקתה כפרית מסוגננת.

הצילומים נלקחו מכאן.   








































































2 comments:

  1. wow איזה דירה עמוסה לאין סוף נכון זה ביתה של ולנטינה וטוב לה בביתה .
    תודה שהבאת מבט למשהו שונה ממה שאני אוהבת.

    השבמחק