גם לנו יש מדבר, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו. לפחות בתחום האדריכלות, בתי הדרום הישראליים סובלים מאותו חוסר השראה, שממנו סובלים הבתים בשאר חלקי הארץ. ונדמה לפעמים, שמי שתיכננו אותם התייחסו לנוף החולי שסביבם כאל עונש ולא כבונוס.
זה לא המצב בארצות הברית. הבית שבתמונות, לצורך הדוגמא, ממוקם בלב הישימון של מדינת נוואדה. הוא מרוחק מאות קילומטרים ממקום ישוב כלשהו, אבל בדיוק לשם כך הוא הוקם: להוות מקום מפלט מבודד לבעליו ולספוג לתוכו מינון מקסימלי של נוף מדבר. הבית תוכנן ועוצב בידי פירמת הארכיטקטים nottoscale עבור לקוח שמתגורר ברומא. מטרתם המרכזית של האדריכלים היתה "לתת ללקוח הרגשה שהוא באמצע המדבר, גם כשהוא בתוך הבית". לשם כך, הם התקינו חלונות ענקיים בכל חללי המגורים והציבו את המבנה על מעין רמפה מוגבהת שיוצרת תחושת ריחוף. המבנה העכשווי והדקור הפונקציונאלי בוצעו בעלות נמוכה, מה שלא מפחית במאומה מהרושם העז שהם מעוררים. האדריכלים מציינים, שלא פגשו את הלקוח ולא שוחחו איתו, למעט חילופי מיילים, עד להשלמת הבניה והעיצוב. אך נראה שאין לו סיבות להתלונן.
רשומות
מקסים!
השבמחקתמי