אמן אורח: מייק בניון.

"אני מקפיד להימנע מיצירת נרטיבים או משמעויות ברורים ביצירות שלי", אומר מייק בניון, אמן אסמבלאז' בריטי, שגר ועובד בפנסילבניה. "כך כל צופה יכול להקרין עליהן את הסיפור שלו. הפרשנות של אדם אחד תהיה תמיד שונה מזו של אדם אחר.

אני נהנה לקחת משהו חסר ערך בפני עצמו, לשלב אותו עם חפצים דומים אחרים וליצור מהם משהו יקר, כמו אלכימאי. התהליך נובע מתת המודע, הוא לעולם לא מתוכנן, הפתרון תמיד מפתיע אותי.

כל הפריטים שאני משלב (ביצירות שלי) חיו את חייהם וזה ניכר עליהם. הם חלודים, מרופטים, סדוקים ושחוקים. הם עברו ידיים רבות ולכל אחד מהם יש נשמה. הם באים עם רצינות ויושרה מובנות.

העבודה שלי התפתחה עם השנים והפכה ליותר ויותר פיסולית ותלת מימדית. הנושאים הפכו לממוקדים יותר, הבחירה הכוללת של האלמנטים ממושמעת יותר ומפוזרת פחות. הניסיון הוביל אותי לנכש פריטים ונושאים מסוימים ולהדגיש אחרים. תהליך הזיקוק נמשך וכך גם הדחף ליצור אמנות שמעוררת משיכה מיידית, אך גם מחזירה את הצופים לצפייה חוזרת. יש חידות שחייבות להישאר בלתי פתירות". 

הצילומים נלקחו מהאתר של האמן. כדאי לצפות גם בסרטון שלו.

הבית של אליס בהדסון.

כשאליס סיימה את לימודי העיצוב שלה בניו-יורק, היא לא תיכננה להיפרד מהעיר. היא המשיכה לגור בתפוח הגדול ולעצב רהיטים במשך ארבע שנים נוספות. ואז פגשה באירוע מוזיאוני בעלת חווה מאפסטייט ניו-יורק, שהציעה לה לעבור לגור אצלה ולעצב עבורה רהיטים וציוד חקלאי. אליס הסכימה ועברה לגור באופן חלקי בחווה. היא התוודעה לקהילה המקומית והתלהבה מהאנשים היצירתיים שהכירה ובסופו של דבר, קנתה בית קטן ועתיק בעיירה הדסון והשתקעה במקום. 

החלל הצנוע עוצב על ידה בעבודת עשי-זאת-בעצמך מתמשכת. היא תיכננה ובנתה את רוב הרהיטים ואת כל גופי התאורה הממוחזרים. פריטים נוספים כמו התמונות בסלון ווילון האמבטיה המצוייר הן מתנות מחברות וחברים מבית הספר לעיצוב. אליס אוהבת את מה שיצרה בעשר אצבעותיה וחולמת על היום, שבו תרכוש שטח אדמה ותבנה עליו בית חלומות. 
  
הצילומים נלקחו מכאן.

 

 

בית באמסטרדם.

חומרי חיים הם כל מה שאני מחפשת והו, כמה שהצייד מייגע. חפשו בתים מתוקתקים ותמצאו אלפים בלחיצת עכבר, אך את המחורצים והמגורענים, אלה שננגסו בשיני הזמן ופיתחו אופי עיקש, ששום פלסטיקה לא יכולה למתוח, תתקשו מאד לאתר. 

גם בז'אנר הזה, הבית הטורי ברובע ההיסטורי של אמסטרדם הוא עוף נדיר. הוא לא רק עתיק ומטולא ולא רק עדכני ומעוצב אלא גם שימושי ופעיל. הוא נבנה לפני כ300 שנה ושימש כאורווה. בשנת 1880, הוסב למגורים. בעליו הנוכחי, מעצב במקצועו, רכש אותו בשנת 2009 ושיפץ ביסודיות את שלושת מפלסיו. החליף 36 קורות רצפה, התקין מערכות חשמל, הסקה ואינסטלציה, קיבע דלתות חווה וחלונות וולוקס, שייף וחידש ריצופי עץ והציב בחדרונים רהיטים עכשוויים. ובעיקר, הזריק לחלל חיים ומרץ. האיש החכם הבין, שדקורציה משובחת היא לא רק שטיח מרוקאי אופנתי בסלון, אלא גם ארגזי פלסטיק זולים במזווה. כל בית זקוק לכיעור בדיוק כפי שהוא נצרך ליופי והבית ההיסטורי הזה מחבק בחיבה את שניהם.   

הצילומים נלקחו מכאן.