דירה בלונדון.

מישהו גר כאן. לא ברור אם בעל הדירה או שוכר, גבר או אשה, מעצב מקצועי או רק חובבן בעל טעם טוב. אותה אישיות עלומה סידרה לעצמה דירה תעשייתית בליבה של לונדון, עם קירות חשופים (טרנד מאוס שמצליח להיראות כאן בסדר), ריהוט שנאסף מפה ומשם, כתמי צבע ותחושת מרחב. אני מחבבת.

הצילומים נלקחו מכאן.

 

הדירה של סיגנה ומארק בקופנהאגן.

לא בקלות השגתי את צילומי הדירה הזאת. אתר airbnb לא מאפשר יותר העתקת תמונות והדרך למציאתן  מאתגרת, שלא לומר מעצבנת. אך עם קצת תושיה ודי הרבה גיגולים, הצלחתי לאתר את כל הצילומים והם בהחלט שווים את המאמץ.

סיגנה ומארק, זוג עובדי ציבור בשנות השלושים לחייהם, גרים עם ילדיהם הפעוטים בבניין היסטורי בקופנהאגן, שבו התגורר במלחמת העולם השניה ראש ממשלת דנמרק דאז. עברה המכובד של הדירה ניכר בגודלה (200 מ"ר), בחדר הכניסה רחב הידיים ובחדר הרחצה הישן. בני הזוג -כדרכם של נורדים- לא ניסו להמציא וגם לא לחדש כלום. דירתם היא תמצית טהורה של כל מה שטוב בעיצוב הדני: צימצום, בהירות, פשטות ואותו עידון סקנדי מולד, שמפיק בתים קסומים בלי שמץ של מאמץ. 

 

 

 

     

הדירה של קטיה בבריסל.

המון אנשים אוהבים את הסגנון המודרני של אמצע המאה שעברה. אך רק מעטים מתעקשים לרהט את ביתם ברטרו הזה מרצפה עד תקרה. קטיה היא אחת מהם. רהיטים וכלי קרמיקה מודרניים הם לא התחביב היחיד שלה. היא מכורה גם לחתולים ומגדלת שישה בעצמה. בבלוג שלה שנקרא -איך לא- Fat Cat היא מתארת את תהליך העיצוב האינסופי של דירתה בבריסל. כשקטיה עברה לגור בה לפני כחמש שנים, הדירה היתה מיושנת וחסרת שאר רוח. ומאז, היא מסגננת אותה בצעדים קטנים ועקביים ובשקדנות כפייתית. היא חרשה (ועדיין חורשת) שווקי פשפשים וחנויות ריהוט ישן על בסיס שבועי, שוטטה (ועדיין משוטטת) באתרי מכירות כמו ebay, Etsy ו-Bigcartel וצדה שם עוד ועוד רהיטים, כדים, קערות וכלי אוכל אירופאיים משנות ה50. כל רהיט וכל פריט מוצבים במיקום המדויק שקטיה מייעדת להם בחלל המגורים הקטן. לכל חפץ בדירה יש אמירה מודרנית משלו וכל החפצים מצווים להתמזג באופן מושלם בחזון הדקורטיבי של בעלת הבית. התוצאה היא באמת סוג של שלמות, אך זו שלמות קצרת מועד, כי קטיה לא חדלה להזיז פריטים ממקום למקום, להוסיף ולגרוע ולשכלל את הקיים. מאז שצולמו התמונות האלו, היא כבר שינתה לא מעט.

 

הבזקי ניאון.

דברים טובים מגיעים באריזות קטנות. ובמקרים מסויימים, טוב שכך. צבעי הניאון יודעים לעורר כל חלל מגורים רדום ולהצהיל כל חדר עגום. הם זרחניים, מקפיצים ובעלי מסר דקורטיבי חזק. אבל הם גם עלולים לייצר בקלות מראה תוקפני ומנוכר. ולכן, יש להשתמש בהם במינונים זהירים מאד: לתת להם מקום אבל לא להרשות להם בשום אופן, להשתלט על כל השטח. 

לא חסרים עיצובי ניאון ברשת. רובם מוגזמים בעיניי. מיעוטם מעניינים ומציתי השראה. בכל העיצובים הטובים, השימוש בניאון היה חכם ומחושב. הנה מספר דוגמאות: