הבית של דיימון דאוני בסידני.

הצייר והפסל דיימון דאוני מתגורר בחוף בונדי המבוקש שבסידני. ממש מול האוקיינוס. הבית -שבו נמצא גם הסטודיו שלו- הוא צבעוני, בוהמי ופשוט. ואין בו כסא או שולחן שלא זכו למזכרת ממברשתו של האיש השמח, שגר שם. 

הצילומים נלקחו ממגזין העיצוב האוסטרלי homelife.

הבית של אלחנדרו ומרסדס בבואנוס-איירס.

סאגה לא קטנה מסתתרת מאחורי ביתם המודרני, הטובל בצמחיה של האדריכל אלחנדרו ובת זוגו הגרפיקאית מרסדס. השניים התאהבו בשנות ה-90 , כשהיו נשואים לאחרים. הם עברו לגור יחד וחיפשו לעצמם בית מגורים מוקף ירק, שבו יוכלו לפתוח דף חדש, נקי מזכרונות העבר. החיפושים הובילו אותם לשכונת אוליבוס, בפרברי בואנוס איירס. הם מצאו שם שטח אדמה עם עצים שעמד למכירה ורכשו אותו. אלא שבשנת 2001, פרץ בארגנטינה משבר כלכלי עמוק, ערך המטבע המקומי צלל לתהומות, כספם של בני הזוג אזל ותהליך בניית ביתם נתקע למשך זמן ממושך. הם גרו עם ילדיהם בבית הוריו של אלחנדרו בכפר, עד שהצליחו להשלים את פרוייקט הבנייה, שלוש שנים מאוחר יותר. 

אלחנדרו תיכנן ובנה את הבית מצופה העץ, שחלק מקירותיו עשויים מזכוכית. לראשונה בחייו המקצועיים, התאפשר לו להגשים את החזון הארכיטקטוני החדשני שלו, מבלי להתפשר עם דרישות של לקוחות. אולם היה לכך מחיר: חלק גדול מהאיבזורים שנדרשו לבנייה, לא היו קיימים בשוק המקומי ואלחנדרו מספר, שלמעט האסלה והאריחים בחדר הרחצה, הוא נאלץ לתכנן בעצמו ולהזמין בהזמנה אישית את שאר המרכיבים המבניים. הוא גם עיצב ובנה בנגריה שלו, חלק גדול מהרהיטים, שמאיישים את חדרי הבית. 

המאמץ הארוך והמייגע השתלם, בסופו של דבר. חלל המגורים הפשוט אך המתוחכם הזה מלא כולו באישיותם ובהעדפותיהם האסתטיות של בעליו. אבל העיקר היא הגינה שופעת הצמחים, שאלחנדרו ומרסדס מטפחים בכוחות עצמם. היא פולשת פנימה דרך החלונות והדלתות ומעצימה את תחושת גן העדן האבוד בלב העיר. לא לחינם מרסדס מגדירה את הבית כגן עם גג.   
 
הצילומים נלקחו מהאתר Share Design. צילומים נוספים של הבית תמצאו כאן.

 

הדירה של קלואי בבריטניה.

לא כולם רוצים לצאת בהצהרות דקורטיביות פרועות. יש אנשים, שמעדיפים לגור בבית נחמד ומסודר עם כמה סממנים טרנדיים ומקסימום נוחיות. קלואי היא אחת מהם. היא ריהטה את דירתה הקטנה והישנה ברהיטי רטרו בסלון, וינטאייג' במטבח ועיצבה אותה עם טפטים גיאומטריים וצבעוניות חביבה ולא מאיימת בכל החדרים. 

הצילומים נלקחו מכאן.
 

 

גן עדן בפרברים.

"בשמונה השנים האחרונות, העבודה שלי עסקה בחקר הפרברים האוסטרליים", מספרת הצלמת ריבקה דאגנול. "זו היתה סדרת בדיקות של מושגים כמו נוסטלגיה, היופי שבדברים הבנאליים והיחסים בין אנשים לסביבתם המיידית. כשמפשיטים מחיי היומיום את הזוהר הנוצץ, שלפעמים עוטף אותם, נותרת רק מציאות הקיום שלנו. ואין בזה שום דבר פסימי. כי היופי נמצא לדעתי, בחיים עצמם".

והיא מנסה להבהיר את הרעיון המורכב בדוגמא מחייה שלה: "כשהייתי ילדה, אני ואבי היינו שטים בקאנו על אחת מהסתעפויותיו של נהר קאנינג במערב אוסטרליה, שבה גדלתי. אמי היתה עוזרת לנו להציב את הקאנו על גגון המכונית, כי אבי סבל מטרשת נפוצה והיה מוגבל בתנועותיו. וכשהיינו מגיעים לנהר, היינו ממתינים עד שמישהו היה עובר במקום ומבקשים ממנו להוריד אותה מהגגון. המיקום הזה, שבו היינו יורדים לשוט, אוצר עבורי כיום, כל כך הרבה שכבות של רגשות וזכרונות נעימים מאבי. ואת זה מנסים הצילומים ללכוד. את החיבור שבין מקום מסויים למשמעות שיש לו עבורנו".     

דאגנול הכפילה בצילומיה ההיפר-ריאליסטיים את מראות הטבע המיוערים ויצרה מהם תמונות מראה. "הכפילות  הנופית הזו יוצרת שכבות של סמלים ויצורים מוזרים". היא מסבירה. "והם מעניקים לתמונות עומק ותחושה מבשרת רעות, שמתעלים מעבר לקיים. בני אדם ממלאים כל מרחב שהם נמצאים בו במשמעות. והמרחב הזה נהיה יותר ממציאות חומרית. הוא הופך להיות אוצר של סיפורים וזכרונות, עובדתיים ומעובדים, אמיתיים ומדומים כאחד". 

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלמת.  

        

הדירה של מירה בברלין.

כבר שלוש שנים, מירה מתגוררת בחלל תצוגה בשכונת פרנצלוארברג. הדירה שייכת למעסיקתה, חברת BLESS. בעלות החברה, שתי מעצבות אופנה ומוצר חדשניות, החליטו שבמקום להציג את סחורתן המגוונת על מדפים בחנות, הן יהפכו אותה לחלק מהתרחשות ביתית מציאותית. מירה, מעצבת תצוגות בעצמה, קיבלה בשמחה את ההצעה להתגורר בדירה הברלינאית (שהיא גם חלל תצוגה, שפתוח לקהל פעמיים בשבוע, בתיאום מראש). ומאז, היא ישנה במיטת השולחן המתהפכת בסלון, מתרגעת בערסל הפרווה ותולה את בגדיה על מתלי החרוזים, שהבוסיות שלה עיצבו. ובנוסף, היא מרכיבה את משקפי השמש היצירתיים, משוחחת בטלפון הסלולארי דמוי האבן ואוכלת עם הסכום המתוכשט שלהן. היא גם לובשת את הבגדים, נועלת את הנעליים ועונדת התכשיטים, שהן מעצבות. למרות העדר הפרטיות והחובה להשתמש במוצרי חברת BLESS כמעט עשרים וארבע שעות  מדי יום, מירה לא מתלוננת. "הדירה הזו הפכה להיות הבית שלי", היא אומרת ונשמעת מרוצה מאד. 

הצילומים נלקחו מכאן.