הבית של מגי וג'ספר בדנמרק.

אין לי מושג היכן בדנמרק גרים מגי וג'ספר. מעונם נראה כבית כפר או פרברים. בני הזוג המבוגרים, שילדיהם כבר פרחו מהקן, חיים בבית מרווח ושטוף שמש, שמשקיף אל חצר מדושאת. מגי, ציירת ואמנית קולאז'ים מבד, מכורה לשלל צבעי הקשת והחלל מוצף בגוונים ראשוניים עליזים לצד נייטראליים כמו לבן, אפור ושחור. הריהוט מודרני ועכשווי ועוצב בחלקו בידי מעצבים ידועים. ושמחת החיים המתפרצת אך המכובדת, שקורנת מכל פינה בבית הזה, מעוררת בי קנאה.

הצילומים נלקחו מהמגזין הדני BOLIG.

הבית של האקאן באיסטנבול.

האקאן החתיך, ארכיטקט בן שלושים ושלוש, גר ועובד כרגע בפאריס. ובינתיים, עד שיחזור, הוא משכיר את ביתו  ברובע באלאט שבלב איסטנבול. זהו בית היסטורי עם מספר קומות וגרם מדרגות צר, שמחבר ביניהן. האקאן נתן לאוצר התקופתי הזה טוויסט עכשווי מחוספס, אבל כזה שצומח באופן טבעי מתוך החומרים, המרקמים והצבעים שמרכיבים את החלל.
  

צמחיה ביתית צנועה.

כל היום אני מגלגלת במוחי כותרות אפשריות לפוסט הזה. איך תגדירו טרנד עיצובי נוסק, שכולו צמחי משתלה מצויים, שנלקחו כמו שהם וגובבו יחדיו בכל חדרי הבית?  זה כל כך פשוט, כל כך אגבי, כל כך שנות ה-70, שקשה להאמין שזה בכלל שוס בהתהוות, אבל זה כן.

אפשר להעלות סיבות רבות לחזרתם של צמחי הבית לחזית עולם הדקור. נוסטלגיה, מגמה גוברת של עיצובים פשוטים וזולים, נהייה אחר הטרנד הירוק ורצון לחזור לשורשים ולטפח עציצים משגשגים. אבל יש כאן עניין נוסף: התוגה. הצמחים הביתיים לא חוזרים כסממן של עיצוב כפרי אופטימי, אלא דווקא כמאפיין של אורבניות מהורהרת ואפילו מעט מוזנחת. ומה מסמל הזנחה יותר מעציץ מאובק עם עלווה משוועת למים? קשה להגדיר את התחושה המסויימת, שטרנד צמחי הבית יוצר. המילים, כמו תמיד, מתקשות לדייק. אבל התמונות מסבירות הכל. 

הבית של חואן ולורה בלוס פליז.

זה היה חייב להגיע מתישהו: בית מגורים, שישלב את המודרניזם האמריקני של שנות ה-50 עם האתניות הצבעונית של דרום אמריקה. וחיבור כזה יכול להתרחש רק בקליפורניה. חואן הקולנוען ובת זוגו האמנית לורה פנו לחברת האדריכלות טאלמן-קוך, בכדי שתעדכן עבורם את ביתם, שנבנה בשנת 1952, בשכונת לוס פליז הלוס- אנג'לסית. 

הארכיטקטים שמרו על אופיו הפתוח והזוויתי של הבית, אבל הוסיפו לו טוויסטים מקסיקניים כמו קירות הטיח הגסים, שנצבעו בצהוב זעפרן ובורוד פוקסיה ובריכת הרחצה, שצופתה באריחים בסגנון הטלאוורה. הרצפה צופתה בחיפוי שעם וגזעי עצים מתים הפכו למרצפות גינה. תשומת לב רבה הושקעה במשחקי אור וצל ובפרטי עיצוב, שנועדו למזג את שני הסגנונות השונים. 

אדריכלים נוטים לעיתים להיסחף ולייצר חללים אובר-מעוצבים, שסובלים מעודף רעיונות. לזכותו של הבית הזה ייאמר, שלמרות המחשבה החדשנית והמורכבת, שהושקעה בתכנונו מחדש, הוא נשאר פשוט. 

הצילומים נלקחו מהמגזין L.A. Times.