דירת לופט בפריס.

המון שארם יש לדירה הקטנה הזו, ליד בנין האופרה בפריס. היא בנויה כחלל מגורים ואכילה פתוח עם שני חדרי שינה. הבחירות שנעשו בה היו מדויקות מאד: מעט רהיטים מודרניים ואביזרים תעשייתיים, שילוב של עץ ואבץ ושימוש בגווני אפור וצפחה, שהצרפתים כה מיטיבים להפיק מהם תחושה של פטינה. 

 

דירה ברובע סטאגאיה.

גם אדריכלים צריכים לגור בחלל מתוכנן היטב. ולכן, כשהחליטו זוג הארכיטקטים היפניים יורי נארוסה (אשה) ויון אינוקומה (גבר), שמנהלים חברת אדריכלות משותפת, לתכנן את דירתם, הם בחרו לשתף בפרוייקט פירמת אדריכלות נוספת. הדירה הישנה, שממוקמת ברובע סטאגאיה בטוקיו, הציבה בפניהם אתגרים לא פשוטים: היא היתה בנויה כמסגרת בטון עם קירות פנימיים, שאסור היה להרוס. הארכיטקטים בחרו לערוך שיפוץ מתחשב, שיחבר בין עברה של הדירה לבין גישתם החדשנית של זוג הדיירים. הקירות קולפו לחלוטין מטפטים ומטיח ופגמי הבטון החשוף טויחו ונצבעו בשכבת פוליאוריתן. פנלים מעץ לבוד ובהיר הונחו על הרצפה, בכדי לסמן את המעברים בין החללים. החדרים רוהטו ברהיטים ספורים ודקי פרופיל, כמחווה למסורת המינימליזם היפני. ועל אף התחושות המגוונות שהדירה מעוררת, אי אפשר להתעלם מהרושם העז, שהיא משאירה.

הבית של רייצ'ל אשוואל במאליבו.

החיים הם רכבת שדים מטורפת וגלגל המזל עלול לזייף, דווקא כשההצלחה נראית מובנת מאליה. את הלקח הזה למדה על בשרה אחת מאושיות העיצוב החשובות בעשורים האחרונים, הלא היא רייצ'ל אשוואל, נביאת השאבי-שיק.  

אשוואל הבריטית, בתו של סוחר ספרים עתיקים, גדלה בשווקי פשפשים ובגיל שש עשרה נטשה את בית הספר, בכדי לפצוח בקריירת עיצוב ומסחר בריהוט ישן. בשנת 1980 היא היגרה לארה"ב ופיתחה שם את סטייל השאבי שיק. היא פתחה שרשרת חנויות לריהוט ולמצעים פרחונים, פרסמה ספרי עיצוב  והגישה תוכנית טלוויזיה פופולארית. היא עיצבה בתים ועסקים לידוענים דוגמת ג'ניפר לופז  ובשיא הצלחתה, החזיקה ברשת של חנויות עיצוב בחוף המערבי ומכרה את מוצריה באמצעות מאתיים חמישים זכיינים.

אבל קסמו של השאבי שיק החל להתפוגג, המשבר הכלכלי בארצות הברית החמיר ואשוואל עשתה שורה של שגיאות עסקיות. בשנת 2009, היא הוכרזה כפושטת רגל, נאלצה למכור את רוב עסקיה, לרבות חנות הדגל שלה בעיר סנטה-מוניקה ולהיפרד מביתה המעוצב (בסגנונה הידוע, כמובן).

צוות של העיתון L.A. Times צילם לאחרונה את המעצבת בביתה השכור שבחוף מאליבו. האשה שפגשו שם היתה יפה כתמיד ומפוייסת, למרות התלאות שעברה בשנים האחרונות.

רייצ'ל אשוואל מתגוררת בבית עץ ישן משנות ה-60. "בעבר, הייתי מחליפה בבית כזה הכל, כולל רצפות, חלונות וגרם מדרגות. אבל, כיום אני חושבת שזה לא הכרחי. הקוטג' הזה מדגים איך לעבוד עם מה שיש. גם אם הדברים לא ממש מושלמים לדעתכם, אתם עדיין יכולים לגרום להם לעבוד טוב".

שולחן האוכל הפשוט מעץ יקר לליבה של אשוואל. הוא ליווה אותה בבתים השונים, שבהם גרה לאורך השנים.

מוטיב מרכזי בסגנונה של אשוואל הוא עירבוב של חפצים שונים. המגש המשומש מחזיק סט כוסות זכוכית וקומקום חרסינה, כולם ישנים.

מאחורי שולחן האוכל ניצב ארון עץ שחוק. בעבר, אשוואל העדיפה לעצב בסגנון לבן-על-לבן, אבל כעת היא נוטה לכיוון צבעוני יותר, שאותו היא מכנה "סגנון בית הכפר הרוסי", שלדבריה הוא "מעט יותר בוהמי עם פלטת צבעים קצת יותר עשירה".  

אשוואל מיקמה בפינת הישיבה שתי מיטות-יום מקו הshabby chic couture החדש שלה, שמתמקד בייצור רהיטים ואביזרים במחירים נמוכים. חלק מהכריות שעל הספות המאולתרות מתכתבות אף הן עם סגנון בית הכפר הרוסי וכך גם הפוף המכוסה בריפוד סגלגל.

אשוואל מיקמה בנישה בין פינת האוכל לפינת הישיבה לוח ממו מאולתר עם תצלומים משפחתיים.

חדר השינה הלבן של אשוואל עוצב בסגנונה הקלאסי: שאבי שיק אלגנטי, אבל גם ביתי ונטול קישוטיות יתרה.

ציפת השמיכה הסגלגלה בחדרה של לילי, בתה של אשוואל, היא חלק מקו מצעים חדש שהיא משווקת.

גם הספה הפינתית בחלל המגורים לקוחה מפס ייצור חדש של המעצבת, שמתמקד ברהיטים קטנים וזולים יותר מאלה שייצרה בעבר.

כיסויי כסאות האוכל הלבנים מייצורה של אשוואל הם כביסים ושימושיים. "אפשר פשוט להכניס אותם למכונת הכביסה בתוכנית מים קרים ואז לתלות אותם לייבוש בחוץ", היא אומרת "והם יריחו כמו אור השמש".  

לופט בשכונת טרייבקה.

הירחון האמריקני elle-decor לא מככב יותר ברשימת המועדפים שלי. הבתים -הניו-יורקיים ברובם- שמוצגים בו, עשויים מדי, יומרניים מדי ויקרים מדי עבורי. רובם מעוצבים כשכבות על שכבות של טפטים, וילונות, ריהוט מתוחכם ואביזרים, שנועדו לשכנע שהאנשים שגרים בהם מעודכנים עד שורשי שערותיהם בכל מה שמתרחש עכשיו בעולם הדקור. צר לי, זאת כבר מזמן לא אני. 

אבל מדי פעם, מבליח בין דפי הכרומו של המגזין בית שונה. חלל פשוט ובוטח, שלא מתאמץ להפגין סופיסטיקיישן, אלא פשוט רוצה להיות מקום מגורים שימושי ונעים. וזו הסיבה שהלופט שבתמונות, שממוקם בשכונת טרייבקה המנהטנית, לכד את עיניי. החלל הבהיר מאכלס משפחה עם שתי בנות קטנות. עיצוב הלופט עלה לבעליו הון עתק: הוא תוכנן בידי מעצב העל הניו-יורקי לי מינדל, הרהיטים הסקנדינביים והמטבח המאובזר יקרים להחריד וגם עבודות האמנות הספורות שתלויות על הקירות לא נרכשו בחנות פוסטרים. אבל המראה שהתקבל לאחר כל הטירחה הוא בהיר, גרפי, אסתטי ונטול כל פומפוזיות. ועל כך מגיעות לו תשואות. 

תמונות ואינפורמציה נוספים של הלופט תמצאו כאן.

אימה ויופי בצפון קוריאה.

מה יכול צלם מערבי, שמגיע לצפון קוריאה לצלם? אך ורק את מה שהשלטונות מרשים לו. הצלם הצרפתי אריק להפורז' ביקר ארבע פעמים במדינה המבודדת בין השנים 2008-2010 ובכל ביקוריו נלוו אליו שני שומרים, שהשגיחו היטב, שלא ינציח מראות לא רצויים. הוא הובל ליעדים שנקבעו עבורו מראש בפיונגיאנג וסביבתה (מצעדים צבאיים, מופעי ראווה, מוזיאונים לאומיים ואתרים היסטוריים) ושם הותר לו לצלם את צפון קוריאה הייצוגית, זו שאינה נראית כסובלת מחרפת רעב או  נאנקת תחת כבלי משטר אימים הפכפך ומסתגר.

אבל להפורז' -שזכה בשנים האחרונות להכרה כאחד מצלמי הטיולים הטובים בעולם וצילומיו פורסמו, בין היתר, בנשיונאל גיאוגרפיק, הניו-יורק טיימס ורשת CNN- התגבר על המכשול. הוא הצליח לחלץ מתפאורת הקרטון  אחוזת שכרון הכוח תמונות מדויקות של האימה שמטיל קים ז'ונג איל על נתיניו. ולצידן, לכדה מצלמתו את פניהם היפים והשבריריים עד כאב של האנשים שפגש. ואלה באים להוכיח, שמאחורי איומי הגרעין ופולחן האישיות המפלצתי, מסתתרת תקווה לעתיד מעט יותר טוב.

באתר של אריק להפורז' יש דגימה של הצילומים שצילם בארצות שונות. אבל מומלץ יותר לבקר בפוטוסטרים שלו באתר פליקר, שמכיל אלפי תמונות. בין השאר, תמצאו שם 1,451 צילומים שצילם בצפון-קוריאה.