יום שבת, 25 בספטמבר 2010

הבית של פאולה בברוני.


 
 אין כאב ראש גדול יותר מזה שכרוך בעיצוב חלל מגורים קטן. אבל גם אין אתגר גדול מזה. יש דרכים רבות לתקוף את הבעיה וכולן כרוכות בהבנה עיצובית נכונה ובמידה נאה של יצירתיות.     

אינני יודעת אם הפתרון הפשוט והאסתטי של פאולה לדילמה (סליחה, לאתגר) נובע מחוש העיצוב האיטלקי הידוע. קל מאד לתייג סגנון אישי  כירושה גנטית. אבל הטעם הטוב, הפונקציונאליות וחיבת  המודרניזם שלה, אופייניים מאד לסטייל המפורסם של תושבי ארץ המגף. ומזה קשה להתעלם.

פאולה מתגוררת עם חתולתה האהובה טיטי (בתמונה) בדירה קטנטנה בעיר ברוני, בצפון מערב איטליה. היא יוצרת בסטודיו הביתי שלה מגוון מגזרות לבד ונייר, כריות וענני צמר גפן קטנים, שטיפות בדולח נוטפות מהם. דירתה של פאולה, ממש כמו יצירותיה,  גזורה ומדוייקת א-לה מילימטר. הכל מתוכנן, עכשווי מאד אבל גם צבעוני וחמים. אפילו סנטימנטלי.

מומלץ בחום להציץ גם בבלוג המעניין שלה.




הסלון, המטבח ופינת האוכל שוכנים בחלל קטן אחד. הריהוט המודרני, בעל הקוים הישרים סייע לפאולה ליצור הפרדה מוגדרת בין הפונקציות השונות ולשמור על מראה מסודר.  


קירות חלל המגורים נצבעו בצבע ליים רענן. שימוש בצבעים חיים ועליזים
הוא הדרך הזולה ביותר למנוע את מראה המעבדה הקליני, שמאפיין עיצוב מודרני.


  

קירות המטבח הקטן נצבעו בגוון חלמון ביצה.




מגזרת קומקום הלבד האדומה היא מעבודותיה של של פאולה.


בתולת ים אקזוטית תלויה לצד תיק מעוצב ליד דלת הכניסה.


אותו תיק בתפאורה שונה.




הספרים מאורגנים בשתי ספריות שצומחות לגובה הקיר.


המראה המלבנית הארוכה היא מוטיב מודרני נוסף, שגם מגדיל ויזואלית את החלל.


חדר השינה. הפסל הקלאסי והדפסי הבדים על הקיר והמצעים, "שוברים" את המראה המודרני של המיטה ושידות הצד .






וזה הנוף שפאולה רואה מחלון חדר השינה.


הסטודיו.















  

אמנית אורחת: אנה-וילי הייפילד.


אנה-וילי הייפילד, אוסטרלית מסידני, מפליאה ביצירת דמויות של ציפורים וסוסים מנייר. כבתו של בובן, אנה גדלה באווירה אמנותית וחבשה ספסל באקדמיה אוסטרלית מכובדת לאמנות. היא עבדה בתיאטרון, אבל כיום היא מתמקדת בחיות הנייר שלה, שמעוררות עניין והערכה גם מחוץ לאוסטרליה. 

יצירת פסלי הנייר  דורשת מספר שלבים: בתחילה אנה מצטיידת בניירות כותנה ישנים ואז היא מציירת עליהם, קורעת אותם לגזרים ותופרת אותם בדמות בעל החיים שהיא מפסלת.

הציפורים והסוסים הקינטיים של אנה מדהימים בחיותם. הינשופים מאיימים לנחות בכל שניה, בציפורניים שלופות, על הצופה
הנפחד ואת צהלות הסוסים אפשר לשמוע ממרחקים.

ובהתחשב בעובדה שהיא רק בת שלושים, נקל לנחש אילו יצירות מופלאות היא תשחרר בעתיד מהסטודיו שלה.

האתר של אנה נמצא כאן.





































יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

להיות ג'ינג'י בהולנד.


אדומי השיער הם גזע הולך ונכחד וזה אובדן לא קטן לצילום האמנותי. בידקו כמה תמונות הוקדשו לאנשים בעלי שיער בצבע הנחושת ופנים מנוקדים בנמשים לעומת צילומים שהוקדשו לברונטים למשל, ותווכחו שהראשונים לוקחים בגדול.

אבל זאת לא הסיבה, שהניעה את הצלמת ההולנדית בת העשרים ושתיים, האנה ון-דר-וודה להקדיש סדרת צילומים לג'ינג'ים ההולנדיים. הסיבה פשוטה בהרבה: בשנת 2004, בעת שעמדה על גדות נהר ואאל, סמוך לגבול עם גרמניה והתפעלה מהנוף הירוק, הבליח במוחה הרעיון שהירוק הזה ייראה הרבה יותר טוב עם קצת צבע גזר בפריים. ומיד עלה בדעתה שצריך לשתול איזה ג'ינג'י בצילום. היא החלה לתור אחר אדומי שיער בכל מקום שיכלה: גנים, בתי ספר ואפילו בהיטפלות לעוברי אורח ברחוב.  המרדף אחרי ג'ינג'ים הפך אצלה לאובססיה והסתיים בספר צילומים שנקרא MC1R- Natuurlijk rood haar, שבו תועדו מאה וחמישים הולנדים כתומי שיער בכל הגילאים. MC1R אגב, הוא הגן שאחראי לצבע העור והשיער. 

מטרתה העיקרית של ון-דר-וודה היתה לתעד את הנוף הכפרי ההולנדי ואדומי השיער היו מבחינתה אמצעי בלבד. היא העמידה אותם בתנוחות רבות משמעות בחזית של נופים דרמטיים, כיוונה אליהם תאורה מלאכותית, שהפיקה את המיטב מגווני שיערם ויצרה סט של תמונות טבע מרשימות.    אך מבלי שהתכוונה לכך,  הג'ינג'ים גנבו לנוף ההולנדי הדשן את ההצגה. אין מה לעשות, ג'ינג'י זה אופי. לא רק צבע.  

תמונות נוספות של האנה ון-דר-וודה אפשר לראות באתר שלה.