אמנית אורחת: דניז קיגן מ-freshly found.

יש לי הסתייגות מסויימת -לא בהכרח קלה- מחפצי נוי ממוחזרים. אני שוזפת אותם למאותיהם באתרי המכירות השונים ו...חלק נכבד מהם פשוט לא מספיק יפה לטעמי.  חלק אחר סובל מעיצוב יומרני ומעצבן, מתוייג בהמון ערכים ירוקים. די מזמן, הגעתי למסקנה שעיצוב ממוחזר הוא עניין מייגע. ולרוב, לא ממש שווה את המחיר.

אבל האקססוריז הממוחזרים של דניז קיגן הם סיפור אחר, רענן ומשובב עין . אולי בגלל שלדניז יש חוש עיצוב יצירתי להפליא אבל גם פשוט להפליא.  נטול נפיחות ואינטלקטואליזציה אבל גדוש בחן.

דניז הדרום-אפריקנית מתגוררת בעיר דרבן. במהלך חייה הספיקה לעבוד כמעצבת פנים וכעיתונאית, לנהל בית-קפה וגם לגדל בעל, שלושה ילדים ושני כלבים. ובמשך כל השנים, בילתה לדבריה את שעות הפנאי שלה בלכידת חפצים ישנים ומצויים (found objects) ובהפיכתם לחפצי נוי. עד שהפכה את התחביב למקצוע ופתחה את החנות הוירטואלית שלה  freshly found, שבה היא מוכרת חפצי נוי ממוחזרים, במחירים שווים מאד.

מה היא יוצרת? הכל: כריות ממגבות, חולצות וצעיפים, כיסויי מיטה מטלאי סוודרים, קישוטי אוריגמי מספרים ישנים, פרחים מנייר, אגרטלים מתקליטי ויניל ומוביילים מעפרונות. וזו  רשימה בלתי ממצה בעליל.  

דניז מעידה על עצמה, שהיא מאוהבת עד עמקי נשמתה ביצירה ובשינוי היעוד של פריטים יומיומיים. היא מכנה את התהליך "מתן חיים חדשים ולפעמים בלתי צפויים לחפצים סתמיים".

והיא עושה את זה מצויין, כפי שיעידו התמונות הבאות:

הבית של האנה ומייק בסיינט-לואיס.

המקרה של האנה ומייק מהעיר סיינט-לואיס, מיזורי, מוכיח שכשרון עיצוב אינו נחלתם הבלעדית של מעצבים ואמנים. האנה היא ספרית שעובדת מהבית, מייק שותף במסעדת מזון מהיר. ביחד עם בנם הפעוט ושני כלבים, הם מאכלסים בית צנוע בסגנון בונגלו, שנקנה לפני ארבע שנים. הבית עוצב בהדרגה במהלך הזמן, בתקציב כמעט אפסי. האנה, חובבת הסגנון הישן והתעשייתי, רוכשת בפרוטות רהיטים ישנים ובעזרתו של מייק משפצת אותם. חפצים מיותרים עוזבים את הבית ללא חרטות מיותרות.  "העיצוב בבית שלנו עובד, כי כל מה שיש בו הוא יד שניה, משומש ואהוב" אומרת האנה. ויש לה שתי עצות מועילות למי שרוצים לעצב בעצמם: "אל תפחדו מחוסר שלמות. גם לנו אין אפילו חפץ אחד מושלם. אבל אנחנו אוהבים את החפצים שלנו כאילו היו מושלמים".  וגם: "חשוב שתאהבו את הפריטים שאתם קונים לבית. פריטים אהובים עומדים במבחן הזמן בהצלחה". 

חדר הכניסה מתפקד גם כחדר עבודה . הקירות בחדר, כמו בשאר החדרים נצבעו באפור בכדי להעמיק את המראה התעשייתי- וינטאייג'י.

החדר הקדמי משמש כחדר הסבה אקלקטי, עם מבחר רהיטים שנקנו מחנויות יד שניה ומקרייגסליסט.

מנורת הרצפה מזכירה בסגנונה את המנורה המפורסמת משנות ה-50 שעיצבו האחים קסטליוני.

מבט לחדר הקדמי מחדר המגורים.

חדר המגורים. ספת העור נקנתה ב29 דולר.

מבט לחדר המגורים מהחדר הקדמי. מעל הפתח תלוי שלט ישן של בר.

המטבח.

חדר השמש משמש גם כחדר אוכל עם שולחן וכסאות מודרניים בעיצוב סקנדינבי.

חדר השינה.

חדרו של הילד.

אירוח כפרי בעמק פנקיסי.

ענף התיירות הגיאורגי (גרוזיני) מתפתח בקצב מואץ ומזרים למדינה הרבה כסף. גם בני המיעוט הצ'צ'ני -שחיים בעמק פנקיסי הנידח בצפון המדינה- רוצים נתח מהחצ'פורי.  ומה יש להם להציע לתייר המערבי? השאלה רטורית: נוף קווקזי עוצר נשימה, אורח חיים אגררי, שכמוהו תמצאו רק במוזיאוני הפולקלור, אדיקות מוסלמית, הכנסת אורחים לבבית, בישול ביתי מסורתי. יכול להיות טוב מזה? ממש לא.

הנשים האסרטיביות של העמק הקימו ארגון תיירותי בסגנון האגרו-טוריזם והן מציעות אירוח בבתיהן. ולמזלן הטוב, הן זכו לעזרה מהצלם הפולני סטניסלב וויטקוביאק. לוויטקוביאק יש רקורד מקצועי מפואר של צילומים אתנוגרפיים בעשרות ארצות בעולם. בין היתר, הוא צילם עבור מגזין הנשיונאל-ג'יאוגרפיק ורשת CNN. הוא החליט להתגייס לטובת המיזם התיירותי, תיעד את חיי התושבים בפנקיסי ופירסם את קיום האירוח הכפרי באתר שלו.

צילומיו הדוקומנטריים מלאי החיות של וויטקוביאק עשו לי, לפחות, חשק לארוז מזוודה ולהמריא לגיאורגיה לאלתר.

באתר של וויטקוביאק תמצאו המון צילומים נוספים מגרוזיה ומארצות אחרות.

באתר של ארגון נשות עמק פנקיסי תמצאו מידע נוסף על פרוייקט האירוח הכפרי שלהן.