בית בלונדון.

דבקותה של האומה הבריטית בבתיה הויקטוריאניים מעוררת ביקורת מתמשכת. המעצב הנודע סר טרנס קונרן הסתייג כבר לפני עשורים מהבתים הארכאיים, שכל קשר בינם לבין המאה העשרים נראה מקרי למדי. הפילוסוף אלן דה-בוטון הקדיש סדרה טלוויזיונית שלמה לגינוי הז'אנר והם לא היחידים. אך הבריטים בשלהם. ולמרות שמגורים בבית נמוך תקרה עם שירותים בחצר לא מתאימים לי, אני לא יכולה לזלזל בקשר הגורדי שבין הבריטי הממוצע לתיבת האוצרות שלו. זו לא נוסטלגיה אלא שבועת אמונים למורשת אהובה. לכל אנגלי מושרש יש עץ משפחה ויקטוריאני והחיים בחלל מגורים מהעידן הפוריטני הם המשך טבעי ומתבקש לעבר, שממשיך להדהד בחדרים ובגרמי המדרגות.  

בבית נשוא הפנים הזה בשכונת פורסט גייט, מתגוררת משפחה, שלקחה את שיחזור הויקטוריאנה צעד אחד קדימה. יש כאן שלושה מפלסים ושמונה חדרי שינה. החדרים שעוצבו מחדש, סוגננו תוך שמירה קפדנית על הקשר עם העבר: רצפות העץ קולפו, בכניסה למטבח הוצבה דלת כנסיה עתיקה ושבעה עשר ספסלי כנסיה ישנים פוזרו ברחבי החלל. הבעלים התקינו במטבח ארונות מעץ ממוחזר ורכשו מפסקי חשמל מבקליט ושלל אביזרים בעלי איפיון תקופתי. גם הדקורציה שלהם מפגינה חיבה לסוף המאה התשע עשרה, למרות שרובה חדשה ומעודכנת. מדוע הם התאמצו כל כך להחזיר את הבית לימי ילדותו? התשובה ברורה: כי הוא משקף את עברם. ולמי שאין עבר, אין גם עתיד.       

הצילומים נלקחו מכאן.   

הדירה של אינגה בוארלוס.

הדירה של אינגה אינה דלת תקציב כפי שהיא -אולי- נראית. האשה מעריצה את שנות ה-60 וה-70 ואת יצירותיו של המודרניסט הדני ורנר פנטון ובמשך שנים, ליקטה בשקדנות את רהיטיו ומנורותיו וגם פריטים של פירמות דוגמת flos, Kartell ושל קלאסיקונים נורדיים ידועים. כולם מצאו מקום בדירת השיכון התכליתית, שרכשה עם בעלה בעיירה וארלוס, ליד קופנהאגן. 

הצילומים נלקחו מהאתר MAD & BOLIG.

דגמים מוקטנים של אנשי מכירות.

אל תקנאו בסוכנים הנוסעים האמריקניים של ראשית המאה העשרים. אנשי המכירות המסכנים, שהתרוצצו במכוניותיהם החבוטות בכבישי ארצות הברית ושחקו את סוליות נעליהם באינספור גרמי מדרגות. מצויידים במזוודות וחיוכים מלאכותיים, למודי דלתות נטרקות בפרצוף, ניסו לשכנע בעלי בתים נרגנים לרכוש מקצרת דשא או מגפיים אורתופדיים. הם שיווקו כל מה שאפשר היה לשווק: תנורים ואמבטיות, חזיות וספות, מיטות וכלי מטבח. חפצי בית צפויים וגם לא צפויים, שהיו גדולים מדי מכדי להינשא במזוודה והצריכו מיזעור. כך נולדו הSalesman Samples ובתרגומם המסורבל: הדגמים המוקטנים של אנשי המכירות. 

"זמן רב לפני עידן הקטלוגים והרשת הוירטואלית אנשי מכירות נסעו ברחבי הארץ עם דגמים מיניאטוריים של המוצרים שלהם", מסביר הChicago Tribune. "מדובר בגירסאות קטנות ומדויקות של תנורים, ציוד חקלאי, ריהוט ופריטים גדולים, שאיפשרו לקונים או לבעלי חנויות להתרשם מהמוצרים לפני ביצוע ההזמנות. לעיתים קרובות, מבלבלים את הדגמים האלה עם מיניאטורות וצעצועי ילדים. הם פריטי אספנות נחשקים כיום ודגמים איכותיים -שחלקם מהווים עבודות אמנות- נמכרים בסכומים נאים מאד. כך למשל, דגם יפה ושמור היטב של מכונת זרעים חקלאית מהמאה ה-19 נמכר ב11,200 דולר".