הדירה של סנטיאגו במדריד.

ממש כמו אותם היפסטרים, החנוטים בחליפות מהודרות ומטפחים בלוריות משומנות וזקנים מפוארים לצד נזמי אף וקעקועים, גם הדירה הזו מדברת בשני קולות. היא חלל מגורים אריסטוקרטי, עתיר מאפיינים תקופתיים בליבה הדשן של מדריד אך גם בית צעיר ומתריס עם ריפודי ספות פסיכודליים וציורים בועטים על הקירות. 

אז מי היא באמת? סנטיאגו -שאינו היפסטר וגם לא פריבילג, אלא גבר גוץ בחולצה משובצת, מכנסי ג'ינס מהוהים ונעליים מרופטות- לא נותן תשובות. הוא מסתפק בדיווח לקוני על היותו ביולוג ומעצב נוף, שמשכיר כמה דירות משפחתיות וזו, כנראה, אחת מהן. זהותו של מי שעיצב את הדירה נותרה עלומה, אך ברור שרצה לדלג מעל משוכת העיצוב הבורגני ולשחרר הצהרה. אולי למחות מחאה חברתית של עשירים. ואולי לא. 
 

 

 

   

 

הבית של מישל ורייאן בסיאטל.

Homestead Seattle, חנות הרהיטים והאביזרים הוינטאייג'יים של מישל ורייאן טנזי, שברה לפני שלוש שנים את האינטרנט בזכות עיצובה המרובד. ביתם הישן צועד בעקבותיה וממחיש שוב את סגנונם המחושב ורב הפריטים.

בני הזוג רכשו לפני מספר שנים קוטג' ויקטוריאני פשוט במרכז סיאטל. הבית דרש שיפוץ מקיף והשניים ביצעו חלק נכבד מהמלאכה במו ידיהם: הם התקינו רצפות, ארונות מטבח וכיורים, צבעו קירות ותקרות ותיקנו נזקי שריפה חשמלית, שהשמידה את הקומה השנייה. 

מישל ורייאן ייעדו את הקומה הראשונה והצבעונית להשכרה קצרת מועד ואת הקומה השנייה והרגועה למגורים. אך הקו ששולט בשתיהן זהה: שילוב הרמוני של רהיטים וחפצים מתקופות ומארצות שונות. רהיטי אר-דקו ושנות החמישים, מניפות יפניות וכריות תורכיות חוברים זה לזה כחלקים מקומפוזיציות מורכבות אך -למרבה הפלא- חפות ממחנק. החפצים הרבים, שמאכלסים את חדרי הבית אינם פוגעים בתחושה הרגועה ואפילו מעצימים אותה. בחירותיהם של בני הזוג שקולות מאד והתעסקותם בפרטי הפרטים אולי אובססיבית, אבל זו כנראה, דרך המלך לשלמות.    
הצילומים נלקחו מכאן.   

    

  
 

אכסניית Sea Bar באי ג'ג'ו.

אכסניית Sea Bar מהאי הדרום-קוריאני ג'ג'ו היא מקום מטורף. לא ברורה, נטולת אתר וצילומי תדמית, כמעט מחתרתית. יונג-הואן, האיש אפור הבלורית שמנהל אותה, אדיש לפירסום, מיתוג ופילוחי שוק. הוא מתפעל בנחת את המלונית הכאוטית שלו, תולה פעמוני רוח במרפסת, מול הים הגואה והנסוג ומנהל שיחות פילוסופיות עם  אורחיו המתחלפים.

ג'ג'ו -אי געשי אטרקטיבי במרחק מאה קילומטר מחופי קוריאה- הוכרז כאתר מורשת עולמית וכאחד משבעת פלאי תבל. משפחות, זוגות בירח דבש ותיירים מהעולם מגיעים לכאן ומתאכסנים במאות בתי המלון והאכסניות שמציפים את המקום. לצד המוני מלונות משמימים תמצאו כאן גימיקים למכביר: בתי אירוח ביזאריים וכאלה שעונים לשמות כמו "אכסניית השוקולד", "פנסיון היער החולם" ו"מלונית האיש האיטר". 

אך Sea Bar אינה כמו כל האחרים. היא באה מהחיים ומליבו המרדני של יונג-הואן. חזית האכסניה, שפונה אל הים, היא מיצג מגובב של עצי סחף, מציאות רחוב וחפצי נוי שאנטיים, שפלשו לצדדים והשתלטו על המדרכה. חדר האוכל נראה כאולם ישיבות משרדי, חדרי האירוח מזכירים קרונות שינה ברכבת הודית צפופה  והמטבח וחדר הרחצה לא חוו שיפוץ מאז שנות השמונים של המאה שעברה. אין כאן שום שפה עיצובית, אחידות או שלווה, אך יש אינטנסיביות ותחושת חיים סוחפת. זו אינה עוד אכסניה מינימליסטית ונקייה אלא חלל טבעי ובטוח בעצמו, שמחבק את התיירים -הצעירים ברובם- שבאים בדלתותיו. 

האורחים מצידם, מאוהבים ביונג-הואן ולא חדלים מלהלל את אישיותו המלבבת. התיירת הסינית לו הרחיבה וכתבה על המקום באתר airbnb:  "סי בר היא אכסניה מהאגדות. בכל פינה יש עץ, אבן, בדים, מכשירי חשמל, עבודות אמנות, חפצי פורצלן ופלסטיק, שמתחברים זה לזה בשלמות. בגינה יש עצים מלבלבים, קישוטים מיוחדים ונוף מדהים לים. יונג-הואן ואנשי צוותו הם אנשים גזעיים ונדיבים. השיחות הליליות, המוסיקה, יין האורז, הסוג'ו, העופות המטוגנים והחדרים הקטנים והנוחים, הפכו את הטיול הזה לחוויה מיוחדת עבורי. הטיול הזה הוא כל מה שאתם צריכים".