skip to main |
skip to sidebar
איזו תנופה יש בחללים האלה, שמלאכת האמנות מתבצעת בהם. האמן סרגיי סמקין שכר בשנת 2007 מגדל מחומש באי ואסילייבסקי שבסנט פטרסבורג. הוא הכשיר אותו להיות סדנת ציור ויצירה. המגדל הדו קומתי הרעוע נבנה בשנת 1913 והשיפוצים שאבו מסמקין כל כך הרבה כסף, עד שנאלץ להפסיק אותם ולעבוד עם הקיים. ובכל זאת, הוא הצליח להפיק מהחלל מעוגל החלונות סטודיו, משרד עם מטבחון ועמדת מחשבים. המקום עמוס ומגובב בציורים, מודלים, רהיטים מאולתרים, ניירת ומסכי מחשב. ונדמה שלבלגן הקריאטיבי הזה יש אישיות אנרגטית וקדחתנית משלו.
הצילומים נלקחו מכאן.
מה שיש הוא רק מה שיש. ואפשר להפיק ממנו הרבה יותר עם מינון נכון של רגישות וטעם טוב. רובין (אוצרת של אמנות עכשווית במוזיאון) ודרו עברו לפני כחצי שנה לדירה שכורה בשיקאגו. הם לא יכלו להחליף את המטבח השחוק, את רצפות הקרמיקה הבוהקות ואת מנורות התקרה הלא אופנתיות. אבל הם יכלו להכניס לכאן את עצמם ואת טעמם "האקלקטי והמינימליסטי", שנוטה באופן מובהק לכיוון הרטרו. אוספי רהיטי היד השניה ועבודות האמנות שלהם שולבו בדייקנות מפליאה בחדרי הדירה ונראים כאילו הם שוכנים שם כבר שנים. אבל זה לא רק זה: תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר מייצרת מראה מעודן ואישי מאד. בקבוקי המשקאות החריפים על עגלת התה, הציור הלא ממוסגר מעל המיטה, שרפרף המתכת הדק בנישה שבמטבח. כל אחד מהם הוא מאסטרפיס קטן של תבונה אמנותית עמוקה.
הצילומים נלקחו מכאן.
נדרשות תועפות של יצירתיות, חזון ונחישות בכדי להפוך מוסך שגדלו שישה על שישה מטר לחלל מגורים מסוגנן, שבנוי על טהרת המיחזור. אלכס (שלמדה מדעי ההתנהגות, עובדת בפיתוח, עורכת מגזין אמנות ואופנה, כותבת סיפורים קצרים ומתעסקת בעוד חצי מיליון עיסוקים) עשויה מהחומר הנכון למשימה. מחסור בתקציב ראוי לרכישת בית, הוביל אותה להחלטה לשפץ את המוסך הישן שצמוד לבית משפחתה ולהפוך אותו לקופסת מגורים. כשהיא מושפעת מתנועת הבתים בעבודת יד, מהעיצוב היפני ומהסטייל השוודי, אלכס גייסה אדריכלית -שהיא גם חברה טובה- בכדי שתסב את המוסך המוזנח לבית. התהליך כלל איסוף חומרי בנייה ורהיטים ממוחזרים והשתתפו בו בנאי מקומי וחבורת חברים נלהבים. המאמץ המשותף הניב חלל מגורים זני מרהיב, שנראה כחיבור קוהרנטי של טוקיו ושטוקהולם.
הצילומים נלקחו מכאן.
זהו בית מדורג בן שלושים שנה בעיר ההולנדית אוברבין. הוא אקלקטי, צבעוני ורגוע. "הוינטאייג' זורם בדמי", מספרת הבעלים "אך בית צריך להקרין שלווה".
הצילומים נלקחו מהאתר vtwonen.
אבא שלי לא גר פה יותר. לפני ארבעה עשר חודשים הוא הפליג למרחקיו המוזרים והשאיר אותי כאן לתהות על גורלו. איפה הוא עכשיו? נעים לו שם? לאן התגלגלה נשמתו הגדולה, שרטטה למשמע כל שיר נוגה ולמקרא כל ספר כתוב היטב? הוא כבר לא יישב על כורסתו המרוטה מול הטלוויזיה ועיניו הירוקות לא ירצדו בפליאה לנוכח המסך המהבהב.
אבל ישנן בנות מזל, שאבותיהן עדיין כאן, בארץ החיים. וחלקן גרות באיראן. הצלמת נאפיסה מוטלאק הנציחה כמה מהן, ביחד עם מולידיהן. הנערות, עירוניות וכפריות, חלקן בצ'אדור וגלימות רכוסות וחלקן בחצאיות מיני ואיפור נועז מייצגות משהו מהשינוי החברתי המטלטל, שעובר כעת על ארץ האייאטוללות. וגם את הדרך הארוכה והקשה, שעדיין מצפה לו.
הצילומים נלקחו מכאן.
פאטמה ואביה הספרן במסגד.
קאטאיון ואביה איש הצבא בדימוס.
פאטמה ואביה הפקיד.
נוואשה ואביה המהנדס.
שאדי ואביה איש העסקים.
שימה ולינה ואביהן מנהל הפרוייקטים.
פאטמה ואביה עובד החווה.
ארזו ואביה סוחר השטיחים.
מהסה ואביה איש הצבא לשעבר.
זהרה ואביה המובטל.
.webp)
רשומות
