הדירה של אלן או'ניל בגראמרסי פארק.

לפני חמש שנים, נטשה אלן או'ניל -מעצבת פנים ניו-יורקית משגשגת- דירה מפוארת בת שישה חדרים לטובת דירת סטודיו, בשכונת גראמרסי פארק שבמנהטן. "הרעיון של מגורים בחדר יחיד קסם לי מאד", היא מספרת. "קניתי בית בכפר ולא הייתי זקוקה יותר לדירה גדולה עם מגדלים של חפצים". בדירה יש אמנם רק חדר יחיד, אבל תודות לתקרה הגבוהה ולחלונות הזכוכית הגדולים היא מרגישה גדולה בהרבה. "אני חיה כאן בנוחיות עם כלב וחתול", מספרת או'ניל, "וכבר ישנו פה חמישה אורחים  בלילה אחד".

או'ניל בחרה לדירתה החדשה סכימת צבעים של שחור-לבן, שאותה ריככה בגוונים של קרם, אפור וספיה. היא עיצבה בעצמה ספה, שמתפקדת גם כמיטה ובחרה ברהיטים קטנים ובאיבזורים שחורים מרשתות לול וברזל. גם מחיצה ניידת מכוסה בבד טוואל מצועצע מצאה מקום בחלל, לצד נברשת אולטרה מודרנית של המעצב הגרמני אינגו מאורר.

או'ניל מצהירה שהיא מאושרת בדירתה הקטנה. בערבים, היא מביטה מהמרפסת אל הנוף המנהטני המרצד מולה ומרגישה שזו "תערוכת האמנות האישית שלי". ובכ"ז, היא היתה שמחה אילו היה לה בדירה חדר שינה.

הצילומים נלקחו מהאתר של house beautiful.

עיצוב בטורקיז וכתום.

החיבור בין צבע הטורקיז לצבע התפוז די זר לעין הישראלית. הוא נראה צעקני מעט, אבל אצורות בו המון שמחת חיים ואנרגיה. לא פלא, שכל כך אוהבים אותו בארצות הברית. מי שמחבבת את הסינרגיה בין שני הגוונים הדומיננטיים, אבל חוששת  מהגזמות, יכולה בקלות לשלב אותם בגוונים נייטראליים כמו לבן, אפור או קרם. מאידך, הם יעבדו מצוין גם עם גוונים עזים של פוקסיה, כחול וצהוב.

  

מגדל סילו בכפר הס.

צלם אירועים ידוע, חובב אספנות ומיחזור, עקר עם משפחתו מתל-אביב למגדל סילו בן 80 שנה בכפר הס. בחודשים הראשונים למגוריהם במבנה, ניתכו על בני המשפחה סילונים של גרעיני חיטה. אולם בהדרגה, הם עיצבו אותו בפריטים ישנים, שחלקם הגדול התקבל כמתנות מחברים, שמכירים את טעמם. "אנחנו לא קונים כלום", מספר בעל הבית בעליצות "אנחנו מלקטים!".

הצילומים נלקחו מהאתר של marie claire maison.

חזית בית הסילו.

חלל המגורים. בעלי הבית לא שינו דבר במבנה הישן למעט פתחי חלונות, שנועדו להחדיר אור ואויר פנימה. שלוש הנברשות שמשתלשלות מהתקרה, נמצאו ברחוב ונצבעו וכך גם השולחן הסלוני. הספה היתה שייכת לסבתו של הצלם ורופדה מחדש.

הצלם בנה בעצמו את שולחן האוכל מקורות עץ, שנמצאו באתרי בניה. הארון עם דלתות הזכוכית נמצא אף הוא ברחוב ושופץ.

את התמונה הזאת יצר הצלם מאריזות של סרטי צילום ישנים.

צילומים שונים תלויים בכל רחבי הבית, גם בחדר הרחצה. על השיש מימין לכיור, ניצב חלק מתכת של משאבת דלק, שבני המשפחה מצאו במגדל הסילו.

שולחן העבודה בנוי מלוח עץ, שהונח על שני תנורים ישנים. יריעות עור מעובדות תלויות על מתלה מצינורות.

השולחן במשרד הביתי הקטן עשוי מפיסות עץ ישנות.

בעל הבית בנה לעצמו במרפסת סטודיו צילום מחומרים תעשיתיים ממוחזרים.

אמנית אורחת: קלייר לודר.

אילו נתקלתן בקלייר לודר, אשה ממושקפת וקפוצת שפתיים, הייתן חושבות, שמדובר במורה קפדנית, שמרביצה תורה ודעת בתלמידיה, בפנימיה אנגלית אריסטוקרטית. לא הייתן מעלות על דעתכן, שהבריטית המהוגנת הזו היא פסלת מקורית, בעלת עין חדה כתער וחוש הומור מטורף. ללודר יש חולשה לפרצופים אנושיים: "יש אנשים עם פנים מדהימים ממבט ראשון. פנים אחרים צומחים בתוכי. הפנים האנושיים שונים מאד זה מזה ואני אוהבת את תחושת השוני הזאת. פנים משומשים הרבה יותר מרתקים לדעתי, מפנים מושלמים, שנותנים הרגשה שאף אחד לא גר בהם. אני מושפעת מהמון דברים: מאנשים שאני פוגשת, מציורים וסקיצות, ממילים ומשפטים. הכל נכנס לתוך העבודה שלי. לפעמים, כל ההשראות מסודרות לי בראש, כשאני יושבת לפסל ולפעמים אני מתחילה לעבוד בלי שום רעיון מיוחד ומחכה לראות מי או מה יגיח מתוך גוש החימר". 

 ומתוך גושי החימר של לודר מגיחים קלסתרים אנושיים פאתטיים ומצחיקים עד דמעות. פרצופים שקל להזדהות איתם וקשה לשכוח.

באתר של קלייר לודר תמצאו חומר נוסף על עבודתה. בבלוג שלה נמצאים גם רישומים מקסימים שלה.