הבית של איש הבוץ במארפה.

מתחת לשמיים הגבוהים של טקסס, מדינת הכוכב הבודד, פזורים עשרות אלפי חורים שכוחי אל ואדם. העיירה המדברית מארפה היתה אחת מהם. שורת מבנים מאובקים בלב ישימון חולי וריק.  אלא שבשנת 1971,  עבר לגור בה אמן ניו-יורקי ידוע, דונאלד ג'אד שמו. לג'אד היה חזון  להפוך את מארפה למרכז אמנות אלטרנטיבי, שבו יוכלו הוא ואמנים אחרים להציג את עבודותיהם בתצוגות קבע ובאוירה אנטי-מוזיאלית. הרעיון נשמע הזוי למדי בהתחשב בנידחותו של המקום, אבל ג'אד לא ויתר: הוא רכש  עוד ועוד האנגרים ובנינים נטושים בעיירה והפך אותם לחללי תצוגה.  ובהדרגה, החל לנהור למקום קהל של חובבי אמנות, שנשבו בקסם הרעיון  ואיתם הגיעו עוד ועוד אמנים, שהפכו את מארפה לביתם.  כיום, היא מרכז אמנותי עם גלריות, תיאטרון ומרכז סרטים שמושך אליו עשרות אלפי מבקרים מדי שנה.

ממש לא מפליא, שגם טרי נוואל, שמכנה את עצמו בפוטוסטרים שלו בפליקר "איש הבוץ", החליט להשתקע בעיירה. נוואל הוא איש אשכולות: חולה מדבר, אמן, אספן של אמנות אאוטסיידרית, מוסיקאי, שף, מספר סיפורים, בנאי של בתי בוץ ורהיטים, נווד וצופה בכוכבים.  אך ברור הוא שמארפה, על צחיחותה והאפיל האמנותי שלה היתה בדיוק המקום בשבילו.   

נוואל בנה את ביתו ואת רוב רהיטיו במו ידיו והנציח את התהליך ואת התוצאה בפליקר. הבית הספרטני משקף את טעמו ואת בחירותיו  בדייקנות מושלמת:  צבעי אדמה שנטמעים בנוף המדברי , עבודות אמנות פרימיטיביות של אמנים אמריקאיים מהדרום, חומרים טבעיים ואוירה שקטה ומהורהרת.

זהו בית אישי מאד, שמתעלם מחוקי הטרנדים והאופנות החולפות. ובשביל איש הבוץ הוא נמל בית, ממנו הוא מפליג בביטחה למסעותיו ביבשת הגדולה.     

שלטי מספרה אפריקניים.

תמצאו אותם במדינות אפריקה. בגאנה ובקניה, בחוף השנהב  ובבנין, בבורקינה פאסו ובטוגו. וגם באחרות. מצויירים ביד  על לוחות פח או עץ משומשים, מכריזים על מרכולתם של בעליהם, הספרים וקולעות הצמות: שלטי המספרה האפריקניים.

באפריקה, מספרה היא לא פעם ספר או קולעת צמות, כסא ושלט, שניצבים ברחוב וממתינים ללקוח. בעבר, נהגו הספרים עצמם לצייר שלטים חובבניים, מעין קטלוגים של עמוד אחד,  עם דגמי תספורות עדכניות לגברים וצמות קלועות, במגוון סגנונות,  לנשים. בהדרגה, המלאכה הועברה לידיהם של אומנים מקומיים והציורים השתכללו והפכו -מבלי שאיש התכוון לכך- ליצירות אמנות עממית עליזות ובעלות ערך . וזה היה רק ענין של זמן, עד שסוחרי אמנות חדי עין הבינו את הפוטנציאל והחלו לשווק אותם במערב תמורת סכומים נאים.

כיום, שלטי המספרות האפריקניים הם סוגת אמנות עממית עצמאית ומבוקשת מאד. נערכו להם תערוכות בארה"ב ובאירופה ונכתבו עליהם ספרים. וגם מחיריהם נמצאים במגמת עליה מתונה אבל מתמדת.
כדאי לזכור, שכמו בתחומי פולק ארט אחרים, גם כאן קיימת תעשיית זיופים ענפה. וכשאתם קונים שלט מספרה אטרקטיבי, אין לכם ביטחון, שהוא  אכן כיבד בנוכחותו מספרה אפריקנית. יש סיכוי מצויין, שאמן מקצועי צייר אותו במיוחד עבור השוק המערבי. אבל אם הוא מוצא חן בעיניכם, כדאי לעצום עין. אחרי הכל, מי שצייר אתמול שלטים מזוייפים, יכול לצייר מחר שלטים לשימוש אותנטי. ואולי הוא עושה את זה כבר היום.

וילה באי פורוס.

בחום של 35 מעלות ועם 200 אחוזי לחות, בתים חדשניים ומתחכמים נראים רלוונטיים פחות מתמיד. הנפש המיוזעת משתוקקת להתקרר בחלל רגוע, שלא דורש התעמקות עיצובית מתישה. וחייב להיות בו מזגן.

אתר בתי הנופש הבריטי Holiday Home Rentals מציע ללקוחותיו מבחר של מאות בתי נופש להשכרה בכל העולם. ומאחר שהקליינטורה שלו מורכבת מבעלי חשבון בנק ממוצע, הרי שגם מחירי השהייה בבתים הם -לרוב- סבירים למדי.

הוילה שבתמונות, שוכנת באי פורוס היווני. היא ניצבת על גבעה, מעל מפרץ קסום, שמכונה "המפרץ הרוסי".  החדר הטוב ביותר שלה הוא כמובן המרפסת שמשקיפה אל המים. אבל גם לשאר החדרים אין מה להתבייש. הם מעוצבים בסגנון קלאסי ומאופק.  בוילה יש שתי קומות, מספר חדרי שינה וכל המיכשור  החשמלי והדיגיטלי, שדרוש לצורך חופשה עצלה.  יכולים ללון בה עד עשרה אנשים. עכשיו, בחודשי הקיץ הלוהטים, תשלמו עבורה 600 יורו ללילה. אבל בחודשים אפריל עד יוני, המחיר נוח יותר: 450 יורו ללילה בלבד.