סמיטה, דוקומנטריסטית שעובדת בBBC, מתגוררת בבית ויקטוריאני באיזור פקהאם שבדרום-מזרח לונדון. "הבית נבנה ב1870 על ידי מנהל של בית-כלא שהיה ממוקם כאן בסביבה", היא מספרת. "ראיתי אותו ביום שמשי באוקטובר 2012 ונתתי הצעת מחיר אפילו בלי להיכנס פנימה. ברגע שראיתי את הגינה, ידעתי מיד שאני רוצה אותו. חיפשתי בית יותר מעשר שנים והרגשתי תוך דקות שזה זה. הבעלים הקודמים השאירו אותו במצב מבני מעולה וחשתי מחוייבות לשמר את כל היופי שיש כאן. לא שברתי קירות ולא הרחבתי כלום. הבית מרהיב כמו שהוא, רק איפשרתי למאפיינים המקוריים -ויש פה המון- לדבר בעד עצמם.
ידעתי מראש, שאני רוצה כאן פשטות, בלי בלגן והרבה אור. צבעתי את כל החלל בצבע פשוט, תליתי כמה תמונות, הבאתי ריהוט וינטאייג'י, שאספתי במשך השנים וקניתי בשוק עתיקות מקומי כל מיני פריטים לבית ולגינה. אני מאמינה בחיים עם פריטים בסיסיים. אני חיה לבד ונוח לי לגור בבית עם ריצוף צבוע לבן. אין לי טלוויזיה ובמטבח שלי אין ארונות שמלאים בפריטים לא שימושיים. אני טובה בלהסתדר עם מעט ומשתמשת בכל מה שיש כאן.
אני עובדת במשרד גדול, סואן ומבולגן וחשוב לי לגור בבית שליו ומסודר. הגוונים הלבנים שיש פה, הם דרך מצויינת להשיג את התחושה הזו. רציתי שהחדרים יזרמו זה לזה. אבל חדר העבודה שלי משקיף על הפאטיו עם עציצי האבץ והצמחיה הירוקה שלו, אז החלטתי לצבוע אותו בגוון ירקרק-אפור, כדי שישתלב עם החוץ. רציתי שחדר אחד יהיה צבעוני אך מתון. לא צעקני ומבריק. אני אוהבת צבעים, אבל קשה לי לחיות איתם.
יש לי כאן אוספי קרמיקה ועבודות אמנות. אני אף פעם לא קונה משהו, שהוא רק בסדר בעיניי. אני חייבת לאהוב אותו. אפילו אם מדובר באגרטל זכוכית ירוק בשתי ליש"ט.
ידיד שלי, סוחר עתיקות, הגיע לביקור וכמה שבועות לאחר מכן, פנה אליי סטייליסט, חבר שלו וביקש להשתמש בבית שלי כלוקיישן לצילומים. וכך זה התגלגל וכיום הבית רשום בשתי סוכנויות לוקיישנים מובילות. ירחונים לעיצוב הבית שוכרים אותו לצילומים וגם חברות והוצאות לאור. מעניין לראות איך משנים אותו לקראת ההפקות וזאת דרך טובה לשלם עבור התחזוקה שלו. הוא הרי בית ישן".
הצילומים נלקחו מכאן.
רשומות
וואוו. זהו. בית נפלא!!
השבמחק