יום שישי, 6 בנובמבר 2015

לעשות עסקים בזעתרי.


מאה ושלושים אלף פליטי מלחמה סוריים מצטופפים במחנה זעתרי שבירדן. הם נמלטו מאימת הקרבות והשאירו מאחוריהם מולדת, בתים ובני משפחה מתים וחיים לטובת עתיד עגום במחנה פליטים של האו"ם. אבל יצר החיים חזק מהכל ואיתו גם כורח הקיום. זעתרי כבר אינו אסופת אוהלים במדבר אלא העיר התשיעית בגודלה בירדן. הוא מתפתח במהירות ותושביו חסרי הכל בונים לעצמם בתים, מטבחים וחדרי שירותים מחומרים שהם מלקטים בשטח ונאחזים בציפורניהם בכל מקור פרנסה אפשרי. 

הדוקומנטריסט תאופיק בייהום (בריטי ממוצא לבנוני, שרודף ברחבי העולם אחר סיפורים אנושיים מרחיבי לב) ביקר מספר פעמים בזעתרי. הוא נמשך במיוחד אל השדרה המרכזית של המחנה, שנקראת -ולא במקרה- שדרת שאנז אליזה. הרחוב המאובק גדוש בחנויות ובסופרמרקטים והיוזמה העסקית המבעבעת של התושבים צדה את עינו. חלק מבעלי החנויות באו משושלות של סוחרים ובעלי מקצוע וחידשו כאן את מלאכתם. אחרים עבדו במולדת הישנה בעיסוקים לא מסחריים ובכורח הנסיבות, עשו הסבה ופתחו לעצמם בתי עסק. בייהום הוקסם מנחישותם: "רציתי להראות לעולם, עד כמה שהפליטים האלה יוזמתיים וחזקים בנפשם", הוא אומר. "הם הופכים תקופה רעה בחייהם לתקופה חיובית באמצעות פתיחת העסקים שלהם ועשיית כסף שיעזור להם כשיחזרו ביום מן הימים לסוריה".

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלם. 
 

  שדרת שאנז אליזה.



    עטאללה הקים בשדרה מאפיה משפחתית כמו זו שהיתה לו בסוריה. 



  בחנות הזו ודומותיה, מושכרות שמלות ערב נוצצות במחירים השווים לעשרים וחמישה יורו לערב.









  מחמוד עסק בקליגרפיה בסוריה. כיום, הוא מצייר לפרנסתו על קירות ושלטי חנויות במחנה. 

  רשד בן הארבע עשרה הוא בן למשפחת סוחרי רהיטים. הוא משוטט בערים הסמוכות לזעתרי, קונה רהיטים משומשים ומוכר אותם במחנה.

   הנער הזה עוזר לפרנסת משפחתו במכירת תפוחים מצופים בסוכר. 





3 תגובות: