רושל פוגייט המקסימה מתגוררת בעיירה נידחת בקליפורניה, עם בעלה
וארבעת ילדיה הקטנים, שנולדו כולם בלידות ביתיות. חוץ מלהיות אמא במשרה מלאה, היא גם בובנית מופלאה של בובות פרימיטיביות.
מקורן של הבובות הפרימיטיביות האמריקניות הוא בארצות הברית הפוריטנית והענייה של המאות ה18 וה-19. נשים כפריות היו מקבצות שאריות בד מבגדים ישנים ותופרות מהם בובות פשוטות, לעיתים חסרות פנים, כצעצועים לילדים. הבובות נוצרו בד"כ כדמויות של בני כפר, עבדים כושים, ילדים וגם כחיות משק הבית: פרות, כבשים, חתולים וכלבים. ובל נשכח את העורבים, שמשחקים תפקיד רב משמעי בפולקלור האנגלו-אמריקני.
זו היתה ההתחלה. כיום, הפכה הבובנות הפרימיטיבית (כחלק מהבובנות בכלל) לאמנות עצמאית, סופר יצירתית ורבת דימיון. הבסיס נשאר כבעבר: יצירת בובות בד בדמויות מתוך הפולקלור המוכר. אולם הבובות עצמן הפכו ליצירות פיסול, רבות הבעה ובד"כ משעשעות להחריד.
לעיתים קרובות, הן באמת נראות מחרידות: מפחידות וגדושות באביזרים סמליים. אבל זה רק ב-כ-א-י-ל-ו. בפועל, הן חביבות מאד ויש להן מיליוני מעריצים בארה"ב ומחוצה לה. ועוד נדוש בנושא בעתיד (מה לעשות, גם אני אספנית).
בובותיה של רושל הן כמעט בני-אדם. צריך להתבונן בהן בעיון, בכדי להבין את גאוניותה של היוצרת ובכדי להעריך את העבודה הקשה מאד שביצירת המפלצות החמודות האלו. שרשור אחד לא יספיק ואני מבטיחה להביא עוד מבובותיה של רושל בעתיד.
בתמונה: רושל עם בתה הקטנה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה