הסטודיו של רג'ינה בפאריס.

אחת עשרה שנים חלפו מהיום שבו רג'ינה דאבדאב המריאה מברזיל לפאריס, העיר שבה היא גרה ועובדת כיום. היא התמקמה בדירה שקטה ברובע האחד עשר ופתחה בה סטודיו לעיצוב תכשיטים. ילדותה הפרועה בסאו פאולו וזכרונותיה מחנות האבנים הטובות של סבה מטעינים את יצירתה בחיוניות אורגנית: התכשיטים שלה גדולים ופראיים, עשויים מאבנים חצי יקרות, פיסות עצי סחף, צדפים, נוצות, עצמות בעלי חיים וקרניים. "אני לא מעצבת בשביל הנשים הפאריסאיות העצורות", היא אומרת. "אני חושבת על הבית". 

רג'ינה עובדת בסטודיו מסביב לשעון. מרכיבה צמידים ומחרוזות, קודחת חורים באבנים ("זה החלק המתסכל ביותר. האבנים תמיד נשברות או מתפוצצות. באופן מפתיע, הן חומר גלם שביר"), מעצבת תכשיטים חדשים ומציגה אותם ללקוחות. העבודות שלה נמכרות בבוטיקים קטנים וגם ברשתות גדולות כמו אנת'רופולוג'י ובון מארשה. הגבולות בין העבודה לחיים הפרטיים אינם קיימים. חומרי הגלם ממויינים ומסודרים על מדפים, שולחן האוכל מתפקד -לעיתים- כשולחן עבודה ובסלון המאולתר משגשגים צמחים בעציצים. רג'ינה מתכננת לחזור ביום מן הימים לברזיל, אך בינתיים מרוצה ממה שהשיגה: "אני צריכה לצמוח, אבל אני לא באמת רוצה לעשות את זה. אני רוצה ליצור תכשיטים לנצח ומאמינה שכך אשאר תמיד צעירה".

הצילומים נלקחו מכאן.
  

הדירה של יאספר באמסטרדם.

"לפני עשרים שנה חיפשתי בית עם גינה", נזכר יאספר, אמן הולנדי. "גרתי באותה תקופה בניו-יורק ורציתי לחזור לאמסטרדם לצמיתות. אבי החזיק סטודיו בקומה העליונה של הבנין ההיסטורי הזה שנבנה ב1892. הוא שמע, שהדירה בקומה הראשונה מתפנה והודיע לי. יש בבית הזה הרבה פריטים מקוריים, קישוטים, קמינים, לוחות רצפה. לא הייתי יכול לגור בבית חדש. אני אוהב דברים ישנים עם נשמה. בסלון יש ארון מאינדונזיה, את השטיחים מצאתי בהודו ובמרוקו, המראה הונציאנית מעל האח עתיקה. החפצים האלה עברו חיים שלמים. מהטיול בהודו הבאתי שלט חוצות ענק, שתלוי עכשיו בסטודיו שלי. אני רוצה להקיף את עצמי בפריטים עם היסטוריה, מתקופות שונות. בעבר, היו לי הרבה יותר מאשר עכשיו".

הצילומים נלקחו מאתר העיצוב ההולנדי vtwonen.

הבית של פביאן ופלוריס באנטוורפן.

יוקר הדיור בהולנד, ארץ מולדתם, שיכנע את בני הזוג פביאן ופלוריס להגר לבלגיה. הם רכשו בית בן מאה חמישים שנה, זול ורעוע באנטוורפן ופלוריס שיפץ אותו והתקין בו מערכת חימום חדשה במו ידיו. החלל בן ארבעת המפלסים מסוגנן בחן, עם חומרים טבעיים ונגיעות כפריות, אך הטאלנט המרכזי כאן הוא המשרד הביתי. החדר הלבן מדלג מעל משוכת העיצוב הנחמד וממצב את עצמו כמיצג אינטנסיבי וצפוף של ארוניות, שידות, קופסאות קרטון וכסאות. וזה לא עיצוב פנים אלא אמנות מופשטת. 

הצילומים נלקחו מכאן.
 

  

הבית של לימור ביפו.

יש משהו מתעתע בביתה של לימור. חללי מגורים מסוגו, במרכזה המתעשר של יפו, נראים לרוב זחוחים ומרופדים מדי. אך לא הבית הזה. למרות שטחו הנרחב ומטבחו האופנתי, הוא מקרין פשטות ואפילו תחושת חסר. הרהיטים הרזים וקישוטי הקיר העדינים הולמים את דמותה הגבעולית של בעלת הבית. איזה טעם שקט וטוב יש לאשה הצעירה הזו, שעיצבה לעצמה בית בדמותה.