הבית של ג'ני ומאט בברוקלין.

ג'ני ומאט לא יזכו השנה בתחרות התושבים המסודרים של ברוקלין. ביתם הטורי בשכונת בושוויק גם לא יופיע באל דקור האמריקני המלוקק. הם זוג הורים צעירים, היפסטרים ובעלי טעם אסוציאטיבי ולא ממושמע. אבל הם יצירתיים. כל כך יצירתיים. ראו למשל את פינת האוכל עם הכיסאות הלא תואמים ואת חדר השינה, שכמו הגיח מציוריו של גוסטב קלימט. לבני הזוג יש משפחה בגוואטמלה וחברים באיסלנד, פרו, הודו ומכסיקו. והם טסים לבקר אותם עם התינוקת לילה בת השנה ומביאים בשובם חפצים שאהבו: פוסטר של ילדה אינדיאנית, אהיל צבעוני, שמיכת טלאים. כל פריט מתקבל בברכה ונטמע בתוך קליידוסקופ הספרים, העציצים, בקבוקי המשקה והניק-נאקים התינוקיים, שעושים את הבית השמח הזה. 

הצילומים נלקחו מהאתר kid & coe.

הבית של דייוויד ולה במונטריאול.

אם יש לקח, שלמדתי בכמעט חמש שנים של סקירת בתים ברשת, הריהו: לעולם לא להגיד "לעולם לא". אני יכולה להיות נחרצת בהעדפותיי ובהסתייגויותיי ככל שארצה. איכשהו, המסע הוירטואלי יזמן לי בתים מהזן שאני לא אוהבת ונגד רצוני, אגלה שאני דווקא מחבבת אותם מאד.

זה מה שקרה לי עם הבית המונטריאולי הזה, ששייך לזוג דו-לאומי: דיוויד, אמריקאי שעובד בחברת מחשבים וארוסתו הקנדית מלוכסנת העיניים לה (Le), שלומדת עיצוב פנים. ביתם החדש (חלל מגורים פתוח וקומת ביניים עם חדר שינה) מסוגנן בסטייל הסקנדי העכשווי. הוא סכמטי וסטרילי, עם שימוש עודף ברהיטים חדשים של איקאה. ועיצוב הפנים שלו (כנראה עבודה של Le) לוקה בבוסריות ובפשטנות. 

אבל, אני מסמפטת אותו. משהו עובד כאן נכון בעיניי, למרות המגרעות. אולי התעוזה, אולי החיבור המוצלח של הקירות הלבנים-שחורים ותקרת הבטון החשוף. אולי חוסר המורכבות. לא יודעת. ככל שאני מתמקצעת בזירת עיצוב הפנים, כך אני מבינה את עצמי פחות.

 

דירה בגנט.

לא מצאתי מידע על הדירה הזו, למעט העובדה, שהיא ממוקמת בעיר הבלגית גנט. מתגוררת בה אשה צעירה, בעלת טעם עליז וחיבה בולטת לאקססוריז בצבעי ניאון. ופשוט אי אפשר לפספס עם דקור צבעוני ומתוק על רקע קירות לבנים. 

הצילומים נלקחו מכאן.

מועדון מעריצי פוטין.

הבחירות האחרונות מעוררות -כדרכן של בחירות בישראל- הרהורים נוגים יותר או פחות, בכפוף לפתק ששילשלנו לקלפי. אך אל יאוש. ישראל אינה המדינה היחידה, שמתמודדת עם מנהיגים שנויים במחלוקת. גם לולדימיר פוטין, נשיא רוסיה הנצחי, יש אוהדים ויותר מכך, אוהדות שרופות. הדוקומנטריסט ההונגרי בלה דוקה הרחיק עד פרברי מוסקבה בכדי לתעד את חברי "מועדון האוהדים VV" (שני ה-V הם ראשי התיבות של השם ולדימיר ולדימירוביץ'). החברות והחברים במועדון הם בני נוער מקומיים, שמתהדרים בחולצות עם הדפסי דיוקנו של המושל ומתגאים באוספי הממורביליה שלו. ויש להם גם אג'נדות סגידה מנומקות היטב. יחי המלך פוטין הראשון. 

הצילומים נלקחו מהאתר של בלה דוקה.

טניה: "אני אוהבת איך שפוטין מתייחס לילדיו ולאשתו. אני חושבת שהוא בעל נהדר. הוא גרם לאנשים לכבד את רוסיה...יש לי כמה ספרים על פוטין: הספר של א. קוזלניקוב "פוטין ראה אותי" ו"פוטין". 

אלינה: "יש לי דגל רוסי עם פוטין, שתלוי על הקיר מעל השולחן בחדר שלי. כל יום, אני מחפשת פרסומים בעיתונות, באינטרנט, אני לומדת מהעיתונים מה הולך לקרות בחיים הפוליטיים והאישיים שלו. יש לי פוסטר שלו מעל המיטה. וגם גלויות ומדבקות. אני מחשיבה את עצמי לפטריוטית". 

 לנה: "אני אוהבת את זה שפוטין גומר כל דבר שהוא מתחיל בו. הוא אדם עם הרבה כישורים. למשל, הוא מתאמן בג'ודו, מתעסק בדיג ועושה סקי. הוא מודל חיקוי טוב לאנשים צעירים. יש לו שתי בנות בגילי. הוא איש משפחה והוא ידידותי לכולם. הוא דיפלומט אמיתי".  

   

טניה ס: "אם פוטין לא היה משנה את הפוליטיקה הרוסית, היינו עדיין סתם כוח עבודה זול. הוא אמר, שרוסיה היא מדינה שצריך לקחת בחשבון. שהיא לא סתם שטיח לניגוב רגליים". ליושה:"פוטין עשה הרבה דברים טובים לרוסיה. הוא באמת העלה כאן את רמת החיים. אני מתאמן בג'ודו והייתי רוצה שהוא יהיה המאמן שלי. אני רוצה להצליח כמו פוטין". 

ויקה: "פוטין בשבילי הוא האחד והיחיד. הוא האידיאל! קודם זה היה הצאר ועכשיו פוטין. הוא כמו אל מבחינתי. הוא כמו אבא שלי. הוא איש מושלם ואני רוצה שבעלי יהיה כמוהו! אני רוצה שכולם יידעו שאני מעריצה אותו. אני אוהבת איך שהוא מתקשר עם אנשים. הוא מאד כן ומיוחד".