דירה בלונדון.

הבעלים של דירת הקרקע הויקטוריאנית הזו שידך חיוורון סקנדי לתעשייתיות מתונה. חלל מגורים בגווני לבן ואפור עלול להיראות שטוח ומשעמם. כדי להימנע מכך, נעשה בדירה שימוש בטקסטורות של עץ, מתכת וקרמיקה. ריבוי המרקמים ותתי הגוונים מייצר עומק ועניין מבלי להקריב את תחושת הרוגע. 

הצילומים נלקחו מכאן.

 

אמנית אורחת: מוניקה פורסברג.

האוטוביוגרפיה הצנומה שמוניקה פורסברג מנדבת, לא חושפת את מקורות ההשראה של עבודתה: "גדלתי בקצה הכי צפוני של שוודיה, במקום קר, חשוך ומושלג במשך רוב השנה, שבמשך שבועות בודדים בקיץ, היה מואר באורות צפוניים. ארץ של שמש חצות, שמיים כחולים, יתושים וימים של שחייה בים הרוגע. אבל התחיל לגרד לי ברגליים, רציתי לראות עולם וכך ב1995, עברתי ללונדון ולמדתי אמנות בקולג' המלכותי. למדתי להעריך את מיליון גווני האפור בחורף הבריטי ואת חמש עשרה העונות הנוספות שקיימות כנראה, רק כאן בלונדון".

מוניקה החלה את דרכה כאנימטורית, אבל כיום, היא בעיקר מאיירת. איורים ילדותיים בסטייל המתוק-חמוץ הם לא ממש שוס. תמצאו אותם בכל רשת ואתר אמנות. אך האיורים של מוניקה מקסימים במיוחד: צבעוניים, מלאי גוף, מתפקעים מתאוות חיים ולמרות שהם נטולי ציניות, הם לא מטופשים בכלל. 

עבודות נוספות של מוניקה פורסברג תמצאו באתר שלה. 

 

 

הבית של פאבלו בקורדובה.

פאבלו עבר רק לפני כשנה לביתו בעיר הארגנטינאית קורדובה, אבל כבר הספיק להטביע עליו חותם כבד. המעצב הגרפי בן השלושים ושתיים -שמגדיר את עצמו כ"אויב מס. 1 של הפלסטיק"- גדש את הבית ברהיטים ואביזרים מחומרים טבעיים, עם לא מעט עבודות מיחזור ונטייה מופגנת לצבעי החום וירוק הזית.

הצילומים נלקחו מכאן.

   

הבית של רומי ואיליה באמסטרדם.

קחו אשה הולנדית עם חוש שישי לצבעים, בעל רוסי עם ידי זהב, תנו להם בית דו קומתי ישן ותקבלו פנטסיה פסטלית בשלושה מימדים. רומי ואיליה -שמחזיקים בחברת ריהוט ואקססוריז להרכבה עצמית- עברו לפני מספר שנים לאמסטרדם עם שלושת ילדיהם הצעירים. הם שילבו את טעמיהם ותפיסתם העיצובית (חומרים זמינים, ריהוט גרפי שאת חלקו עיצבו בעצמם, חפצים מיד שניה, צבעוניות מימית עם הבזקי שחור ואדום וניצול מקסימלי של השטח) והפיקו מהם בית מאוורר ורב המצאות, שכבר הצטלם ליותר ממגזין עיצוב אחד. 

הצילומים נלקחו מהאתר HOUZZ.