הבית של פרסי בפילדלפיה.

פרסי השקיע עמל רב בעיצוב ביתו בן המאה, בעיר פילדלפיה. עובדת היותו מעצב פנים וסוחר בחפצי וינטאייג'יאנה ניכרת בקירות המקולפים, ברהיטים ובאיבזורים הישנים ומלאי האישיות. וגם חוש הומור אמריקני לא חסר בבית המרשים הזה. סלון מאידך, אין שם. אבל מי צריך סלון? 

הדירה של טוקיו ומידורי בקוואסאקי.

מגזיני רשת שמתמחים בראיונות עם דמויות מתעשיית העיצוב ובצילום חללי המגורים שלהן, הם תופעה מתפשטת. גם ליפן יש אתר משובח כזה ושמו -במקור- הוא lifecycling. למרות השם האנגלי, הראיונות מתבצעים ביפנית בלתי ניתנת לתירגום.

אני התחברתי מאד לדירתם של בני הזוג טוקיו ומידורי בעיר קוואסאקי, דרומית לטוקיו. אחד מהם (לא ברור מי) הוא קניין של רשת קונראן והשני- מנהל חנות עתיקות. השניים הם, לעניות דעתי, גאוני עיצוב וביתם הקטן, הבהיר והמדויק -שלא דומה לשום דבר שראיתי- הוא הראיה. 

הדירה של קלואי בברוקלין.

קלואי היא תרכובת אנושית חד פעמית. היא נראית כהעתק עכשווי של פרידה קאלו, כולל הגבה המחוברת, היא מכסיקנית גאה, שהספיקה לחיות בז'נבה ובפאריס לפני שהתמקמה בניו-יורק. היא ציירת, הרבליסטית, טיילת וקניינית של חפצי נוי לבית. ובכדי לדוג את האקססוריז המקסימים שהיא מוכרת, היא מבלה חלק מהשנה בשווקים של הודו, קמבודיה ותאילנד.

את הדירה הישנה בברוקלין הייטס, שבה היא גרה עם חברה לחיים ושני חתולים, היא מגדירה -בצדק רב- כהרמונית. "הבית שלי הוא מקום המפלט שלי", היא מספרת בראיון מצולם לבלוג petits papiers. "יש פה את כל מה שאני אוהבת. הספרים שלי, האמנות, המוסיקה החתולים והצילומים. אני צועניה נודדת וחשוב שיהיה לי בית הרמוני לחזור אליו, כדי שאוכל ליצור קסם". והקסם אכן שוכן שם.  
 

מלון Capri Suite באנאקפרי.

רק שתי סוויטות אורחים יש במלון Capri Suite באי האיטלקי קפרי: סוויטה כחולה וסוויטה צהובה. אבל איזה עיצוב! המלון הקטנטן עוצב בידי משרד אדריכלים איטלקי משובח, שמיזג את המאפיינים הישנים של המבנה בו הוא שוכן עם ריהוט עכשווי ודק. החיבור בין עתיק לחדש הוא עניין נדוש בזירת מלונות הבוטיק. השאלה היחידה היא, אם הוא מצליח לייצר אינטגרציה טבעית וזורמת. וכאן הוא הצליח מאד.