חדרי ילדים עכשויים.

לא כל נושא בעיצוב הפנים קל להגדרה. לא כל סוגת דקור אפשר לקטלג כ"מודרנית", "אקלקטית" או "רטרואית". ישנם תחומים, שהגדרתם נזילה ורופפת וכל שניתן לומר עליהם הוא, שבגדול הם חוסים תחת גג עיצובי אחד, גם אם התפלגו -בינם לבין עצמם- לאגפים נפרדים.

וכך אפשר להגדיר את חדרי הילדים העכשויים: יש בהם מעט רהיטים ואביזרים והם נראים כחללים אווריריים ומוגדלים. ואוי, כמה שההגדרה הזו לא ממצה.

החדרים העכשויים נולדו כ"אנטי" לחדרי הילדים המצועצעים, העמוסים בחפצים ובצבעי ורוד-כחול צעקניים. מעצבים רבים מאמינים, שעודף הגירויים הויזואליים ותחושת המחנק אינם מיטיבים עם ילדים ואף גורמים לחוסר ריכוז ומועקה. חדרים ממוקדים מאידך, יוצרים תחושת שקט ומעודדים אווירת משחק, למידה ומנוחה.  ואם נוסיף לכך, שחדרים כאלה גם זולים וקלים לעיצוב, לא נתקשה להבין מדוע הם אורחים כה רצויים במיטב מגזיני העיצוב.

החדרים שדגתי ברשת, שונים זה מזה: חלקם לבנים וחלקם צבעוניים, חלקם מודרניים וחלקם נוסטלגיים. אבל כולם משרים תחושה נקייה, ברורה  ומאווררת.

(הצילומים באדיבות האתרים פליקר, marie-claire maison , living-etc   ו- cookie-mag ).

חנות ברשת: אספן ישראלי.

שיטוטים אקראיים ברשת תמיד מניבים אוצרות. אני חיפשתי לתומי צילומים של כלי "נעמן" ישנים ונתקלתי באספן ישראלי, חנות וירטואלית למכירת פריטי ישראליאנה. המבחר בחנות מקיף כמעט כל קטיגורית אספנות אפשרית: חפצי יודאיקה וחגי ישראל, ספרים ועיתונים, כרזות, יצירות אמנות ואביזרי נוי, צעצועים, כלי מטבח ובולים. יש שם פריטים מראשית המאה ה20 וגם משנות ה80 המאוחרות.  וגם מי שלא שטוף בנוסטלגיה, ימצא שם פיסת ישראליות שתצבוט לו בלב.     

הבעלים של החנות כותב, שהפריטים שייכים לאוסף שנאסף בשקידה במשך 28 שנים. הוא גם מציע בסחבקיות לפנות אליו, במידת הצורך: "גם עצה לי אליכם, אם חשקה נפשכם בפריט מסויים או ספר או תקליט וכו' שאינו ברשימת המוצגים, נא צרו קשר ושאלו. אולי יש לי? כי אין אפשרות להציג פה הכל".   

ואילו אני מציעה לכם, לא להסתפק במוצגים שמופיעים באתר ולהיכנס גם לחנות הוירטואלית של הבעלים בebay. תמצאו שם אינוונטר ענק של פריטי אספנות משובחים, שלא מופיעים באתר עצמו. 

הנה מעט מהם: 

  

נופי הנפש של פאקו דונדריס.

בבית-המשפט של העיר הקטנה אלגמסי  שבמחוז וולנסיה, ספרד, עובד מנהלן בשם פאקו דונדריס. אבל פאקו איננו רק פקיד אפור, שטרוד בעבודת הניירת.  יש לו נפש פיוטית ודמיון עשיר  והוא נותן להם ביטוי בצילומיו האמנותיים.  פאקו מצלם ברחבי ספרד נופים כפריים ועירוניים, שמורות טבע ותהלוכות דתיות, ממש כמו כל תייר מצוי. אולם אז הוא חוזר לביתו, מעבד את סרטי הצילום ויוצר מהם תמונות סוריאליסטיות, עשירות במרקמים  ובצבעים דרמטיים.

פאקו אינו מעוניין להנציח את הנוף החיצוני, שהוא מצלם. הנוף מבחינתו הוא רק חומר גלם לתמונה הנפשית הנסערת שהוא יוצר. עבודות הצילום שלו מזכירות את ציוריו של ואן-גוך. בשני המקרים, התוצאה האמנותית דחוסה ומכושפת  ומזכירה לנו, שהחיים אינם אפורים כלל. ושאת המציאות שלנו אנחנו יוצרים במוחנו.

צילומיו של פאקו נמצאים באתר המאד מומלץ שלו.