הבית והסטודיו של אראטריק באחמדאבאד.

"בבית שלי אני מינימליסטי. אני אוהב ארונות ושהכל נמצא מאחורי דלתות סגורות עם מדפים", מספר אראטריק, מעצב אופנה, שגר ועובד בעיר ההודית אחמדאבאד. הוא גדל בדרום המדינה והגיע לפני שנים לעיר הגוג'ראטית כדי ללמוד עיצוב, נשאר בה והקים את Tilla, סטודיו לעיצוב בגדים מבדים ורקמות מסורתיים. בתחילה, עבד בדירה קטנה, קליניקה רפואית לשעבר. וכשעסקיו התרחבו, שכר בניין עסקי דו- קומתי ומרווח והקים בו סטודיו, אולם תצוגה ובית קפה. את הדירה שיפץ והפך לחלל מגורים בהיר, חסכני ומהודק, שמתאים לצרכיו ולטעמו. 

אראטריק שבר את הקירות הפנימיים, הציב בחלל הפתוח רהיטים נמוכים וארונות. שולחן אוכל לבן עם כסאות מתפקד גם כפינת ישיבה ועבודה. הוא ויתר על ספה, אך הכניס לדירה דיוואן, שעליו יכולים המבקרים להשתרע בנוחיות. "זו דירה שנתפרה למגורי אדם אחד והיא מתאימה מאד לי ולכלבים שלי", הוא מציין.  

הגישה התועלתנית הזו יושמה גם בבית העסק שלו. ממש כמו בדירתו, הוא שימר את המאפיינים המבניים הקיימים ושידרג אותם לצרכי הסטודיו. הצימצום שולט גם כאן עם ריהוט פונקציונלי, שטחי איפסון פתוחים, כורסאות במבוק וצמחיה ירוקה. והחלל מצליח להיראות עכשווי מאד ומקומי מאד גם יחד.

"החשיבה החסכנית אופיינית מאד למנטליות ההודית", מסכם אראטריק את הפילוסופיה שלו. "החסכנות היא ערך ולא רק אסתטיקה. לנו, ההודים, יש גישה תכליתית מאד לעיצוב. אנחנו לא נפוחים וזה מה שמבדל את המינימליזם ההודי, אם אפשר לקרוא לו כך, מהמינימליזם המערבי".

שמונת הצילומים הראשונים הם של הדירה. שאר הצילומים- של הסטודיו ובית הקפה. 

הצילומים נלקחו מכאן ומכאן.

 

  

 

 

הבית של וולדה בבלם.

וולדה, צלמת אמנותית ומסחרית, גרה בעיר בלם שבצפון ברזיל. הבית שהיא חולקת עם בנה ואמה הוא גם הסטודיו שלה. החיים האישיים השוקקים מתערבבים עם העבודה. המקום פעיל לאורך שעות היום, לקוחות וחברים נכנסים ויוצאים ולמה, לעזאזל יש צורך להפריד ביניהם?

גם התפאורה הדרמטית עתירת הקישוטים, הקדושים, הפרחים והקירות המצוירים לא נמצאת כאן רק למטרות דקורציה. היא משמשת כרקע לצילומי הפורטרטים של וולדה.    

כך בדיוק זה צריך להיות ולא אחרת. 

הצילומים נלקחו מכאן.

 

סטודיו Fire Thief בטולסה.

שני יוצרי סרטים צעירים ממוצא אינדיאני פתחו לפני כחמש שנים בטולסה, אוקלהומה, את סטודיו Fire Thief להפקת סרטים דוקומנטריים על האומה הילידית. הם התמקמו בבניין משרדי ישן ועיצבו אותו בהדרגה עם פריטים אקלקטיים וחפצים שמתכתבים עם זכרונותיהם האישיים ותרבותם השבטית.

"מאחורי כל דבר שנמצא פה, יש איזה סיפור והיסטוריה", מדווח אחד מהשותפים. "לדוגמא, יש פה שתי מנורות שעשויות מעצי ברוש. לסבים שלי היה מעצור דלת מברוש. כשסבתי נפטרה, רציתי לקבל אותו וחיפשתי בסבלנות מנורות מהעץ הזה, שיתאימו לו. זו מחווה לזיכרון ילדות". 

פינת ההסבה של הסטודיו גדושה בחפצי נוי ופרפרנליה אינדיאניים. "מאחר שאנחנו חברת הפקה ילידית, אנחנו משתמשים בדקורציה כדי להביע עמדה בעניין הסטריאוטיפים. אנחנו מוצאים חפצים קיטשיים ומשתמשים בהם כדי לעורר דיונים על הזהות האינדיאנית. יש לנו למשל, בובה של "לוחם צ'ירוקי" (שבט אינדיאני- ט.מ.), שאין בה שום דבר צ'ירוקי. חלק מהחפצים  טיפשיים וחלקם אותנטיים". 

והוא מוסיף: "זה חלל עסקי, אבל אנחנו רוצים, שאנשים ירגישו כאן בבית. זה מקום שמאפשר להירגע. יש פה כל מיני נקודות, שהאורחים יכולים לחקור וזה כיף. יש לנו גיטרות, בנג'ו, חליל, יוקלילי לסשנים מוסיקליים. לחלקנו יש ילדים, אז יצרנו חללים קטנים גם בשבילם. מתחת למדרגות יש איזור משחקים עם מטבח קטן ואיזור הסבה מרגיע לילדים למעלה. זה מחזק את האיזון בין החיים לעבודה והופך אותו לקל יותר". 

הצילומים נלקחו מכאן.