הדירה של סוזאן ויאניק בברלין.

סוזאן (27) ויאניק (31) מתפרנסים מצילום חתונות, אבל מה שהם אוהבים באמת זה לאכול טוב. הם לא רק דוגמים מסעדות אתניות, אלא גם מתחזקים בלוג בישול מרהיב בשם Kraut-Kopf (ראש כרוב). 

בני הזוג גרים בדירה ברלינאית ישנה, גדולת חדרים וגבוהת תקרות. הם מלקטים את הרהיטים שלהם בשווקי פשפשים ובחנויות נידחות. אין בכך שום חידוש, כך עושים כולם, אך בעיצוב של  סוזאן ויאניק יש משהו אחר. בשלות, עומק ושלווה, שנמצאים לרוב, בבתיהם של אמנים ואנשי רוח מבוגרים. מעניין יהיה לראות את חלל המגורים שלהם בעוד חמש עשרה שנה. 

הצילומים נלקחו מהאתר הגרמני HERZ&BLUT.

 

הדירה של מאט במנהטן.

"היי! אני מאט ואני מעצב מהעיר ניו-יורק. אני מתמחה ביצירת חללים ביתיים מאורגנים תוך שימוש בפתרונות תלת-מימדיים מודפסים. אני גר ועובד בדירה שכורה בת 55 מ"ר במנהטן. כשהגעתי לכאן, חשבתי שזה מבנה מוזר מאד בצורת U, אבל היה כאן הרבה מקום ואני אוהב לעבוד עם חללים מיוחדים. הם מציבים אתגרים ומאפשרים לי ליצור פתרונות מעניינים.

הגישה העיצובית שלי מתמקדת בצורה, שימושיות ושעשוע. הבית שלי חייב להיות שימושי מאד. אני סוג של מינימליסט. אני אוהב לובן, עץ בהיר, פלדת אל-חלד והבזקי צבע. אני לא רוצה להיות נוצץ מדי. אני מעדיף לקנות מעט פריטים, שיש בהם ברק וקסם ולהציג אותם בחלל. ניו-יורק היא עיר רב תכליתית ואתם חייבים להשתמש כאן בחפצים רב תכליתיים.

בזכות שיטת הלוחות המחוררים שפיתחתי, כל הכלים שאני צריך נמצאים מול עיניי וזה מייעל מאד את העבודה שלי. אירגון הוא דבר עמוק, משהו שיש לו משמעות מעבר לחזות החיצונית. 

אני גאה בלוחות המחוררים ובאביזרים שפיתחתי עם המדפסת התלת מימדית שלי. וגם בחיבורים שיצרתי לספה בסלון. במקור, היו שם חיבורי סקוץ', שלא עבדו טוב ולא הצמידו את חלקי הספה זה לזה כמו שצריך. הצלחתי ליצור בדרך של ניסוי וטעייה חיבור תלת מימדי שמצמיד את החלקים זה לזה בצורה יעילה. עכשיו, אפשר אפילו להזיז שני חלקי ספה יחד בלי שייפרדו. 

אני גר בבניין ישן ורעוע מאד. בקושי יש כאן מספר על הדלת. אחרי שעברתי לכאן, הגז התנתק במשך שישה חודשים רצופים. הדיירים כאן זקנים ואני בכלל לא בטוח, שמישהו גר פה. אבל עיצבתי לעצמי דירה נחמדה ואני מאושר. כל השאר זניח ועף החוצה דרך החלון". 

הצילומים נלקחו מהאתר של מאט.  

עקבות שואה נעלמים.

מאז שנת 2013, משוטט הצלם הרוסי איגור זאיקה בסביבותיהם הקרובות של מחנות השמדה נאציים ובודק מה השתנה בהן מאז תום מלחמת העולם השנייה. הוא מגלה שוב ושוב, שהכל השתנה. הפרבריאדה השתלטה על השטח ובמסלולים שבהם צעדו מיליוני אנשים אל מותם, פורחים כיום בתי עסק שכונתיים, משרדים ועשבי בר. 

צילומיו של זאיקה מטרידים. החיים חזקים מהכל, אך האם מותר לחיים לשוב ולהתקיים באיזורי טבח המוני, כאילו לא קרה כלום? "קיימים אתרי הנצחה רבים לשואה, אך סביבת מחנות ההשמדה נשארת כמעט תמיד אנונימית", אומר זאיקה. "הפער בין איזורי המגורים השלווים לבין זיכרון מותם המייסר של אנשים כה רבים בהם צורם מאד. במהלך העבודה על הפרוייקט הבנתי, שחלק מהסצנות שאני מצלם זהות כמעט לחלוטין לאלו שהיו כאן  לפני שבעים שנה. מכונית שחנתה בחזית בית, סמוך למחנה השמדה לפני שבעים שנה זהה למכונית, שחונה שם עכשיו. גם אם המכוניות שונות, זה עדיין אותו אירוע באותו מקום. אני תוהה מה ראו האסירים מבעד לחרכי קרונות הרכבת, שהובילו אותם למותם. אולי גם להם נראו איזורי המגורים שסביב המחנות בנאליים כפי שהם נראים כיום? הזמן אמנם מבודד אותנו מזוועות השלטון הנאצי, אך האם העובדה שאנחנו חיים בהווה אומרת, בהכרח, שאנחנו נמצאים "מעבר" לתקופה ההיא?".  

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלם. 

   חלון מספרה בסמוך למחנה ההשמדה דכאו בגרמניה. 
 

    גן משחקים ליד תחנת הרכבת, שממנה הובלו אסירים יהודיים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בפולין. 

   ערוגת כרוב שכונתית ליד מחנה ההשמדה חלמנו בפולין. 

   חביות שמן ריקות בחזית חנות אופנועים בדכאו.

   ביתן השומר בחניון באושוויץ, ששימש בעבר כמרכז עבודת פרך של אסירי המחנה.

    החצר האחורית של מסעדה ששוכנת על חורבות תאי גזים במחנה ההשמדה נאצווילר-שטרוטהוף בגרמניה. 

   טלפון ציבורי בכניסה למשרד רישום אסירים לשעבר באושוויץ. 

   חזית ביתו של רודולף הוס, מפקד מחנה אושוויץ. 

 
   מפעל לליטוש אבן גרניט בסמוך למחנה ההשמדה גרוס-רוזן בפולין. 

   פרוייקט דיור ליד מחנה ההשמדה מאיידנק בפולין. 

   חדר באכסניה, ששוכנת בוילה לשעבר של מפקד מחנה זקסהאוזן בגרמניה.  

   סדנת בנייה במחנה זקסהאוזן. האבנים הובאו לכאן בעבר מהמחצבה של מחנה גרוס-רוזן.

     תמרור רכבת במחנה ההשמדה סוביבור בפולין. 

   גדר תיל במחנה ההשמדה טרבלינקה בפולין.