חנות ברשת: CLAY shapes.

חג החירות הוא חג הסרוויסים. סטים של כלי אוכל נשלפים ממאסרם בחשכת ארונות המטבח כדי לשאת בעונשן של קציצות דג אפורות וחזרת זרחנית. חג מעיק כמו הפסח דורש היערכות נבונה: הרבה יותר קל לגרוס מצות יבשות בהסבה אל שולחן שמקושט בכלים נאים. ולא חסרים ברשת כלים נאים. אפשר לבלות שבועות בבהייה במגוון המדהים של צלחות וקערות הקרמיקה, שקדרי העולם מנפקים. הן נמצאות שם בכל הצורות והצבעים, העוביים והדקויות, החידושים והמסורות המוכרות והלא מוכרות. ככל שחרשתי יותר את פלנטת כלי האוכל, כך התקשיתי יותר להחליט.

אך בסופו של שיטוט, הלכתי עם הלב. פסח הוא חג האביב וזה ממש לא הזמן לסרוויסים שכלתניים או אוונגרדיים. ולכן בחרתי בכלים של לזלי פרומן. לזלי הקנדית היתה מפיקת טלוויזיה עסוקה, שנרשמה לחוג קרמיקה. ומאז היא שם, מול האובניים, מכיירת כלי אוכל ושתיה אורגניים, עם דגמי פרחים, עלים, חיות ים ויבשה ומוכרת אותם בחנות הוירטואלית CLAY shapes. ושלא תהיה לכן טעות: היצירות שלה לא מושפעות מהטבע. הן הטבע בהתגלמותו. 

לכל מי שמעוניינת לחפור בסצינת כלי הקרמיקה העכשווית, מומלץ להתחיל בבלוג a plate a day.

 

   

דירה בלונדון.

אני לא חושדת לרגע, שדירת הגג הלונדונית הזו עוצבה בפרוטות. מדובר בחלל מגורים רחב ידיים, שנבנה על גג של מפעל ברובע בורו האופנתי ומשקיף על גשר לונדון ועל מגדל שארד. וכראוי לדירה מיוחסת שכזו, היא משופעת ברהיטים יקרים ובעבודות אמנות יקרות אף יותר. ולמרות זאת, יש כאן המון הברקות, שניתן לאמץ בתקציב מהודק. קחו לדוגמא את מטבח המתכת המשגע. תמצאו אותו חלקים-חלקים בכל סניף של איקאה. גם את חדר הרחצה האדום אפשר לשחזר במחיר נגיש וכך גם שאר החדרים. לכל ספה יקרה יש אחות קטנה ברח' הרצל בתל-אביב וכל תמונה אוחזת בבת דודה שאפתנית באתר ebay. ולא חייבים להעתיק מכאן כלום. אפשר סתם לשזוף ולהתפעל בשקט.    
 
הצילומים נלקחו מהאתר של סוכנות shootfactory.

 

     

 

 

 

הדירה של ג'ון דריאן בניו-יורק.

האמן ג'ון דריאן ידוע בעיצוב בתיו לא פחות מאשר ביצירות הדקופאז' שלו. כתבתי בעבר על הבית התקופתי שהוא הפיק לעצמו בקייפ קוד. אבל דריאן לא נח ולאחרונה, עיצב לצרכיו דירה נוספת, הפעם בשכונת האיסט וילג' במנהטן, ברחוב שבו שוכנות שתיים מהחנויות שלו. הדירה תופסת קומה שלמה בבנין משנת 1850 ולא זכתה לשיפוץ משמעותי מאז שנבנתה. אך מבחינת דריאן לא מדובר בחיסרון, אלא דווקא ביתרון בולט. מצבה הרעוע של הדירה הפיק ממנו צהלות שמחה: "הלוואי שהיתה לי כאן פחית עם תרסיס אבק או תרסיס לכלוך" הוא אומר. "אני לא רוצה לאבד את המראה הזה. אני פשוט אוהב את הפטינה הזו". דריאן הקפיד לעצב את בתיו -שכולם תקופתיים- תוך שימור מקסימלי של האלמנטים המקוריים מהמאות ה-18 וה-19, עם תוספות עכשוויות מינוריות. כך הוא עשה גם בדירה הנוכחית: בעזרת קבלן שמתמחה בשימור בתים, הוא שיפץ את המאפיינים המקוריים של הדירה ולמעט חדר הרחצה וכמה מכשירי חשמל במטבח, לא חידש בדירה מאום. הרהיטים וחפצי הנוי העתיקים משלימים את המראה הדריאני האופייני. וכך הסתיים עוד תהליך שכהגדרת הבעלים איננו makeover אלא דווקא makeunder.

הצילומים נלקחו מT Magazine.

הבית של הייל ואדמונדס בסיאטל.

זה רק עניין של ניצול הזדמנויות. בני הזוג הייל (בעל) ואדמונדס (אשה) מצאו בשנת 1999 מגרש על גבעה משופעת בעירם, סיאטל. אולם השטח היה תלול ונטול תשתיות, ובניית בית מגורים משפחתי עליו נראתה כמשימה בדיונית. וזה בדיוק מה שהדליק את הייל, אדריכל ומעצב במקצועו. הוא ראה את הפוטנציאל במקום שאחרים ראו חוסר סיכוי. עשור שלם גדוש בתהפוכות חלף, לפני שהייל השלים את תיכנון הבית -קוביה מודרנית ופתוחה שצפה מעל המתלול- ובני הזוג עברו לגור בה עם התאומות מייזי ופיפה, שנולדו בינתיים. תהליך עיצוב הבית עדיין לא הושלם וספק אם יושלם אי פעם. אך בינתיים, הייל, אדמונדס ובנותיהם נהנים ממגורים בבית-עץ עטוף מתכת, שמרחף כמו טרזן בין עצי היער.

הצילומים נלקחו מהאתר של מגזין dwell.