skip to main |
skip to sidebar
זהו שילוב הצבעים המועדף עלי: השארטרוז -שהוא הכלאה של צהוב וירוק- והכחול על גווניו השונים. קשה למצוא חיבור כה אפקטיבי ורענן כמו זה של השניים והוא אכן מככב בסצינת הדקור כבר זמן רב ולא מגלה סימני דעיכה.
חשוב לשים לב לשני נתונים: האחד- מדובר בשילוב צבעים מגוון מאין כמוהו. השארטרוז יכול להיראות כמעט צהוב או כמעט ירוק ואילו הכחול יכול להיות תכלת, טורקיז, אינדיגו או אפילו כחול צי והם תמיד יעבדו יחד היטב. והשני- שני הצבעים הללו לא חייבים לשלוט בחדר. הם יכולים בקלות, להשתלב יחדיו בתוך סכימת צבעים רחבה יותר, שתכלול למשל, חום מהגוני, אדום, כתום, ורוד וגוונים נוספים. וזו גדולתו של השידוך ביניהם.
אובססיה אחת ויחידה אחזה בזי.בי. ארמסטרונג מגיל שישים ואחת ועד מותו: לחזות את תאריך יום הדין. זי.בי. (זבדי, בשמו המלא) נולד בשנת 1911 למשפחה אפרו-אמריקנית בג'ורג'יה ואת רוב שנותיו כילה בעבודה שחורה בטחנת כותנה ובמפעל לייצור קופסאות. אולם בשנת 1972, כשהוא כבר אלמן וקרוב לגיל פרישה, נגלה לו בחלומו מלאך וציווה עליו להפסיק לבזבז את הזמן, כי קץ העולם קרב. זי.בי. לקח את דברי המלאך במלוא הרצינות ומאותו יום החל ליצור בקדחתנות לוחות שנה, שנועדו לחשב, על פי קוד סודי את תאריך יום הדין. הוא בנה את הלוחות מעץ או מקרטון, ולעיתים גם מחפצים פשוטים שמצא בסביבה. הוא צבע אותם בלבן ואז צייר עליהם בטוש אדום או שחור אותיות, מספרים, קוים ומשבצות, בניסיון לפענח את מועד הקטסטרופה המתקרבת ולהציל את העולם.
ספק רב, אם זי.בי. ידע שלוחות השנה שלו הם יצירות אמנות. המשימה שנטל על עצמו היתה דתית ביסודה ובלהט המשיחי שאחז בו, הוא יצר כשש מאות לוחות שנה כאלה בגדלים ובצורות שונים. והם הפכו לפריטי אספנות נחשקים שכל חסיד של זרם האמנות האאוטסיידרי גאה לצרף לאינוונטר שלו.
בתמונות מופיעים כמה מלוחות שנה של זי.בי. ארמסטרונג. מומלץ לצפות גם בסרטון הוידיאו הקצר על יצירתו בyoutube.
הבלוג הזה הוקם כדי לתת השראה לנשים שאוהבות עיצוב פנים ורוצות לקבל רעיונות רעננים לעיצוב הבית. לכאן מגיעים כדי להרפות, ליהנות ולשכוח לכמה רגעים, את הטרדות והקשיים שבחיים האמיתיים.
אבל אני לא מסוגלת לעבור לסדר היום על האסון שקרה ועדיין קורה בהרי הכרמל. ארבעים אנשים מתו היום במילוי תפקידם. אחרים נפצעו. אנשים רבים איבדו בתים ורכוש, חיות הושמדו ויערות נשרפו. חיים נחרבו.
ומה אפשר לעשות במצב נורא כזה, שממשיך לגבות מחירים כבדים ברגע זה ממש, חוץ מאשר להצטער?
אז אני מצטערת. באמת. אני בטוחה שגם אתן.
מאחורי סטודיו העיצוב הלוס-אנג'לסי compai עומדות האחיות ג'סטינה ופיית' בלייקני, והן מעצבות שם ספרים, אביזרים, ביגוד ובתים ירוקים ועליזים, מחומרים ממוחזרים.
את שמחת החיים והיצירתיות הגועשת, השתיים לוקחות לבתים הפרטיים שלהן, שגם בהם שולטת רוח השימוש החוזר. לביתה של פיית' ולעבודות הדקור שלה, יוקדש בקרוב פוסט נפרד. היום נבקר בjungalow (שילוב של ג'ונגל ובונגלו) של ג'סטינה.
ג'סטינה מתגוררת עם בן-זוגה וחתולתם לודה בבית בן 55 מ"ר בשכונת לוס-פליז באל.איי. היא מספרת שעיצבה אותו בתקציב של 700 דולר וכי 90% מהחפצים והחומרים בבית משומשים וממוחזרים. חלק נכבד מהם נאסף ברחוב או נקנה בחנויות ג'אנק. התוצאה משובבת עין: זהו בית צבעוני ומקורי, שנראה כמפגש בין עיצוב היפי משנות ה 70 ועיצוב ג'אנק של ראשית המאה ה21.
שולחנות המגש הם לא בדיוק שיחוק חדש. מזה עשורים ארוכים הם מתפקדים כשולחנות קפה, שולחנות צד ואפילו כברים וספריות. אבל בשנים האחרונות, הם צוברים תנופה ונראים בעוד ועוד חדרי מגורים. מעבר לעניין הטרנדי, קיים העניין הפונקציונאלי: בעידן שבו מיליארדים חיים בבתים קטנים עם סלונים דלי שטח, שולחנות קפה גדולים ומסיביים מהווים מפגע ברור. ואילו מגשים קטנים וקלים, שניצבים על רגליים דקות, מצטיירים כפתרון מושלם.
הנה מספר דוגמאות של שולחנות מגש בסגנונות שונים, שדגתי ברשת:
.webp)
רשומות
