אמנית אורחת: נטליה בלטיוקובה.

קשה לדעת מה יפיקו ידיה המוכשרות של נטליה בלטיוקובה: חיה קדמונית? רקדנית בלט? פיל? או אולי משהו אחר. מה שבטוח הוא, שהיצירה הקטנה תורכב מפסיפס של חומרים ותפתיע בחינה ובחיוניתה. 

"אני יוצרת את היצורים שלי בסטודיו ישן בסנט פטרסבורג", היא כותבת. "אני אוהבת לעבוד שם בעיקר בסתיו, כשאפור וקודר בחוץ, הגשם מכה בגג ואני לא רוצה ללכת לשום מקום. אז היצורים שלי מתחילים להתהוות: בובות, חתולים, ציפורים, פילים...אני אוהבת צורות פשוטות ומינימליסטיות בלי פרטים מיותרים. אני מוצאת שמעניין לחבר חומרים באובייקט אחד: עץ עם קרמיקה, קרמיקה עם טקסטיל, חוטי ברזל ונייר. אבל המדיום שבו אני משתמשת לרוב, הוא עיסת הנייר. זה חומר גמיש- חזק ועמיד כמו אבן, קל כמו רפסודה ופיסולי כמו חימר. הוא לא דורש שריפה בתנור וקל לעבוד איתו. מעניין מאד למלא את החלל בישויות חדשות ושונות". 

הצילומים נלקחו מהחנות הוירטואלית של האמנית.      
 

 

 

הדירה של ג'וני בברוקלין.

דירתו הברוקלינאית של ג'וני, מעצב צעיר וסוחר עתיקות באינסטגרם, היא תרגיל של זיקוק וזיכוך. הוא חיבר חפצי פולק-ארט אמריקניים לרהיטים מודרניים ולאובייקטים ארכיטקטוניים ויצר שפה אישית, מרתקת וקשה להגדרה.

"תנו לפריטים שמושכים את עיניכם להגדיר את האסתטיקה שלכם", הוא מציע "ולא לזמן או למקום".

הצילומים נלקחו מכאן.

הבית והסטודיו של אראטריק באחמדאבאד.

"בבית שלי אני מינימליסטי. אני אוהב ארונות ושהכל נמצא מאחורי דלתות סגורות עם מדפים", מספר אראטריק, מעצב אופנה, שגר ועובד בעיר ההודית אחמדאבאד. הוא גדל בדרום המדינה והגיע לפני שנים לעיר הגוג'ראטית כדי ללמוד עיצוב, נשאר בה והקים את Tilla, סטודיו לעיצוב בגדים מבדים ורקמות מסורתיים. בתחילה, עבד בדירה קטנה, קליניקה רפואית לשעבר. וכשעסקיו התרחבו, שכר בניין עסקי דו- קומתי ומרווח והקים בו סטודיו, אולם תצוגה ובית קפה. את הדירה שיפץ והפך לחלל מגורים בהיר, חסכני ומהודק, שמתאים לצרכיו ולטעמו. 

אראטריק שבר את הקירות הפנימיים, הציב בחלל הפתוח רהיטים נמוכים וארונות. שולחן אוכל לבן עם כסאות מתפקד גם כפינת ישיבה ועבודה. הוא ויתר על ספה, אך הכניס לדירה דיוואן, שעליו יכולים המבקרים להשתרע בנוחיות. "זו דירה שנתפרה למגורי אדם אחד והיא מתאימה מאד לי ולכלבים שלי", הוא מציין.  

הגישה התועלתנית הזו יושמה גם בבית העסק שלו. ממש כמו בדירתו, הוא שימר את המאפיינים המבניים הקיימים ושידרג אותם לצרכי הסטודיו. הצימצום שולט גם כאן עם ריהוט פונקציונלי, שטחי איפסון פתוחים, כורסאות במבוק וצמחיה ירוקה. והחלל מצליח להיראות עכשווי מאד ומקומי מאד גם יחד.

"החשיבה החסכנית אופיינית מאד למנטליות ההודית", מסכם אראטריק את הפילוסופיה שלו. "החסכנות היא ערך ולא רק אסתטיקה. לנו, ההודים, יש גישה תכליתית מאד לעיצוב. אנחנו לא נפוחים וזה מה שמבדל את המינימליזם ההודי, אם אפשר לקרוא לו כך, מהמינימליזם המערבי".

שמונת הצילומים הראשונים הם של הדירה. שאר הצילומים- של הסטודיו ובית הקפה. 

הצילומים נלקחו מכאן ומכאן.

 

  

 

 

הבית של וולדה בבלם.

וולדה, צלמת אמנותית ומסחרית, גרה בעיר בלם שבצפון ברזיל. הבית שהיא חולקת עם בנה ואמה הוא גם הסטודיו שלה. החיים האישיים השוקקים מתערבבים עם העבודה. המקום פעיל לאורך שעות היום, לקוחות וחברים נכנסים ויוצאים ולמה, לעזאזל יש צורך להפריד ביניהם?

גם התפאורה הדרמטית עתירת הקישוטים, הקדושים, הפרחים והקירות המצוירים לא נמצאת כאן רק למטרות דקורציה. היא משמשת כרקע לצילומי הפורטרטים של וולדה.    

כך בדיוק זה צריך להיות ולא אחרת. 

הצילומים נלקחו מכאן.