יום שישי, 15 בנובמבר 2019

בית בארוויקה.


חזיתותיהם הצנועות של בתי הכפר והפרבר השוודיים מטעות. פיתחו את דלתות העץ הדהויות ועולמות שלמים יתפוצצו לכם בפנים. חוויתי את זה מאות פעמים ובכל פעם, אני נפעמת מחדש. איך זה קרה? מי יצר את מעשי המרכבה רבי הרבדים, הדגמים והצבעים האלה? כיצד הם השתמרו בשלמות טוטאלית למרות החיים הפעילים שרוחשים בהם יום יום, במשך עשרות שנים? אני זקוקה למומחה מקומי, שיפצח עבורי את התעלומה.

ראו את הבית הלבן, בן השבעים ואחת מהעיר ארוויקה שבמערב המדינה. לא הייתם מעיפים בו מבט שני, אם הייתם חולפים על פניו במהלך נסיעה. לא הייתם יודעים ששלוש קומותיו עוצבו במהלך הזמן כממלכת קיטש עתירת חדרי הסבה ושינה, עם בר א-לה שנות השבעים וקומת מרתף עם ציורי קיר פולקלוריסטיים.

אל תחפשו פה דיוק או טעם טוב במובן המגזיני. הבית הזה לא נוצר במחלקת העיצוב של איי די דיזיין או פלורליס. הוא  מגיע מהחיים ואיזה עושר מופלא יש בחיים האלה. 














































































 

יום ראשון, 10 בנובמבר 2019

בית במוגאן.


האם יש גבול תחתון למספר הפריטים, שחלל מגורים יכול להחזיק? כנראה שלא. תמיד אפשר לקזז עוד. להגיע למינימום ההכרחי ועדיין יימצאו אנשים, שיאמרו שגם זה יותר מדי בשבילם.

זהו בית עתיק, בכפר הצרפתי מוגאן שבריביירה הצרפתית. שלוש קומות קטנות, שעברו שיפוץ ועוצבו בצימצום לבן ונושם עם מעט חפצים ולא מעט ספרים. 

ולא חסר כאן דבר.

הצילומים נלקחו מכאן.