הדירה של פרדריק בקופנהאגן.

פרדריק, אליל דני תכול עיניים, אומר שלא הפך למעצב, מכיוון "שהראש שלי מרובע ולא עגול". וזה לא אומר, שאין לו חוש עיצוב מעורר קנאה. יש לו בהחלט. הוא למד כלכלה באוניברסיטה, עבד כקניין של פירמות אופנה, הקים חברת ייעוץ וכשמיצה, עבר לאקדמיה וכיום הוא מרצה שם על עיצוב ועסקים. 

את האהבה לאמנות וריהוט רכש בבית הוריו. בגיל עשרים ושתיים רכש את רהיטי המעצבים הראשונים שלו, שולחן של ארנה יקובסון וארבעה כסאות אוקספורד וחצי שנה לאחר מכן, מכר אותם במחיר הגבוה פי ארבעה מזה ששילם עבורם. "למדתי היטב את נושא המחירים (של רהיטי מעצבים וחפצי אמנות), כי חשוב להכיר את ערכם של הדברים", הוא אומר. "אבל צריך לקנות רק פריטים שאתה אוהב, כי אם לא תצליח למכור אותם, הם יישארו אצלך ותיאלץ לחיות איתם". 

את התורה השיטתית הזו הוא מיישם בדירתו הענקית (250 מ"ר) ברובע ווסטרברו שבקופנהאגן. הרהיטים הם יצירות של מודרניסטים ידועים כמו מיס ואן דר רוהה וורנר פנטון, גופי התאורה נוצרו בעידן הבאוהאוס הגרמני, עבודות האמנות על הקירות הן של ציירים ידועים, אך אני מחבבת במיוחד את התבליטים ודמויות הגבס הקלאסיות, שמרככים את האווירה הגיאומטרית הנוקשה ומחזירים אותה לעידן תמים ורך יותר. 

הצילומים נלקחו מכאן. 

בית בפאריס.

כל חפץ שמושם בחלל מבני יוצר עיצוב. גם אם הגיע לשם באקראי או מתוך הצורך, בלי שום מחשבה אסתטית או רצון ליפות. החיים מייצרים את מרבית עיצובי הפנים בעולם וכשנחה עליהם הרוח, הם מפיקים דקורציות מלהיבות מאד.

הבית הישן בליבה האריסטוקרטי של פאריס, מחזיק פאסון אלגנטי: ארבע קומות, חלל מגורים שגובה קירותיו שישה מטר, גרם מדרגות ודלתות עץ מרשימות.

העיצוב מאידך, פשוט, לא מתוכנן ואלמלא צבעי הקיר הכהים, שמשתנים מחדר לחדר, היה נראה עני. אך זה גם כוחו. המתח בין העבר המהודר להווה התכליתי והצנוע מציף תחושות מגוונות: התפעלות, תוגה, רוגע, רומנטיות, דרמה. זה בית מרגש. לא בכל יום נתקלים באישיות רבת פנים שכמותו.   

הצילומים נלקחו מכאן.

הבית של אקי בטוקיו.

מהתרגום המחריד, שסיפק לי התרגומון של גוגל, דליתי את הפרטים הבאים: אקי, אומנית עץ אמביציוזית ובן זוגה שכרו בית בן ארבעים ושלוש שנים במערב טוקיו. כשנכנסו לחלל החשוך, הרגישו שהם נמצאים בבקתת עץ הררית, אך הפוטנציאל היה שם. כל מה שנדרש כדי להפוך את המקום לבית חלומות היה יצירתיות וידיים טובות כמו אלו שלהם. שכירת בעלי מקצוע לא באה בחשבון והם הפשילו שרוולים והתחילו לעבוד במרץ.

אקי צבעה חלק מהקירות בכחול ובאפור, בנתה ספרית קיר תלויה וארונות פתוחים במטבח. בן זוגה הרכיב מחיצות גבס, קדח חורים והתקין אביזרים. החלל עדיין לא גמור ולאקי יש תוכניות שידרוג נוספות, אך הבית כבר נראה כיצירה אישית, מסורתית ועכשווית גם יחד. ומה שחשוב מכל הוא עץ הדובדבן, שפורח בחצר. אקי אומרת, שהיא רוצה לעודד צעירים נוספים ללכת בדרכם, לעצב לבד ולחסוך בעלויות ומבקשת: "תעדיפו תמיד D.I.Y". 
  
הצילומים נלקחו מכאן.