יום חמישי, 24 בפברואר 2011

הלופט של קרן ושי פורת בתל-אביב.


אני לא נוהגת לפרסם פה צילומי בתים, שנטחנו לעייפה בתקשורת. אבל הלופט של קרן ושי פורת הוא מקרה חריג: קודם כל- בגלל שאני מאד אוהבת אותו. ושנית- וזו הסיבה העיקרית לפוסט הזה- כי אני די מעוצבנת ותיכף תבינו מדוע.  

קרן ושי פורת הם בני-זוג. קרן היא מעצבת פנים. שי הוא נגר וצלם. ביחד, הם הקימו את סטודיו ID-253  שעוסק בעיצוב חללים מסחריים ופרטיים. קרן ושי אוחזים בתפיסה עיצובית מינימליסטית, שעושה שימוש בחומרים זמינים וזולים. כך הם מעצבים ללקוחותיהם וכך גם עיצבו את הלופט הפרטי שלהם, בשכונת פלורנטין. החלל היה במקורו, מתפרה ישנה על גג אחד מבתי השכונה. השניים, נאמנים לשיטתם הנזירית, קילפו מהרצפה את כיסוי הפי.וי.סי. והותירו את הבטון החשוף והפגום כפי שהוא, בנו אמבט מבטון ומחיצת קיר מעץ לבוד והציבו רהיטים ספורים, חלקם ממוחזרים. תוך חודשיים וחצי בלבד מתחילת השיפוץ, הם נכנסו לגור במקום. 

ראיתי את צילומי הלופט לא פעם ובכל הזדמנות, מתגלות לי איכויות נוספות שלו: הפונקציונאליות המדוייקת, הטיפול המכבד בחומרים וההברקות העיצוביות, כמו הצנרת החשופה שמחברת בין האמבטיה לברז הכיור והיא לא פחות משיחוק גאוני. אני לא בטוחה שכך אני הייתי מעצבת  את ביתי. אבל זה לא משנה כלום. זה לא מפחית בעיניי במאומה את איכות עבודתם של קרן ושי. 

לפני כמה ימים, פורסמה בוואלה עוד כתבה על הבית. רוב הקוראים שהגיבו, לא אהבו את העיצוב וזה בסדר. על טעם ועל ריח אין מה להתמקח. אבל הנימוקים הבהירו לי, שאין להם שמץ של הבנה בנושא. "לא צריך מזגן", ציינה מגיבה אחת."אנשים קרים זה לא הסגנון שלי". "לפחות שירצפו את הרצפה", התלוננה טוקבקיסטית אחרת. "אני מבינה שהם רוצים לשמור על אותנטיות אבל ריצוף בגוונים חמים ישנה את התמונה". "מה נסגר עם הרצפה, זה נראה כמו מוסך" איבחן מישהו וקוראת רבת טאקט מצאה שהלופט "מכוער ודוחה. נראה כמו מקלט לאחר שיפוץ קל. סתם פלצנות ולא יותר מזה". 

האנשים היקרים האלה -כפי שהבנתן- היו אוהבים את הלופט הרבה יותר, אם היה מרוצף בפרקט למינציה, עם שטיחי שאגי וציורים של נחל פולני מפכפך על הקירות. הוא היה הופך בעיניהם להרבה יותר חמים וביתי. הם רק לא הפנימו, שאם הוא היה מעוצב כך, הוא לא היה נותר תעשייתי וברוטאלי כפי שרצו בני הזוג פורת.  

הציפיה שחלל עירוני מינימליסטי ייראה כמו קוטג' פרחוני בשרון היא די מצחיקה. היא גם מצביעה על קיבעון מחשבתי ועל חוסר נכונות לנסות להבין ולקבל -ואני לא אומרת לאהוב- עיצוב ששונה במשהו מהשטנץ הישראלי הכפוי. בית חייב, לפי התפיסה הרווחת הזו, להיות חמים, ביתי, עם רהיטי ביתילי ואהילי נטיפים בסלון. שום אפשרות אחרת לא באה בחשבון. היא פשוט חייבת להימחק. ואני לא צופה שהגישה הזו תשתנה בקרוב.






















4 תגובות:

  1. "שילה" שלום, שמחנו להתקל בבלוג שלך, תודה על הפרגון
    שי וקרן מילכברג-פורת

    השבמחק
  2. בעיניי הלופט מעניין ומיוחד. אני מאוד מעריכה ומכבדת את דייריו. הם יצרו לעצמם חלל מקורי עם אופי משלו/משלהם. נראה שהדיירים אוהבים אותו ונהנים לחיות ולעבוד בו.
    בטוחה שבמשך הזמן החלל יתמלא מעט וצורתו תשתנה בהתאם לשינויי החיים והצרכים.
    בשבילי החלל הזה קצת ריק ואפור מדי. אולי גם לא כ"כ פרקטי (איך שוטפים את הרצפה?). אני אוהבת שהדירה שלי יותר מלאה וצבעונית.
    תודה לזוג הצעיר שהסכים להציג לנו את דירתם ותודה לשילה שמביאה לבלוג הזה מיגוון של סגנונות, צורות וטעמים.
    בברכה, נעמה

    השבמחק